3.2 הבדיחה – מסגרת לשימוש במיומנויות ההבעה בעל פה ובכתב
אחת
המטרות של לימוד הלשון היא לאפשר תקשורת הולמת בין בני אדם, בעל-פה ובכתב. יכולת
ההבעה בעל-פה ובכתב חיונית לאדם בחברה המודרנית. על כן המטרה היא להורות את הלשון
בדרך היעילה ביותר, שתאפשר שימוש פונקציונלי. בשיעורים להבעה יש לזמן אפשרויות
מגוונות לאימון במיומנות ההבעה, עד שיוכל הלומד לבטא את עצמו בנסיבות ובהקשרים
חברתיים ומקצועיים שונים. פן ההבעה מאפשר ללומד להשתמש בצורה משמעותית
וטבעית ביסודות הלשון ולהשיג מטרות שונות:
1.
לקשר בין ידע קודם וידע חדש.
2.
להתמודד עם בניית הקשר שלם ולא רק עם
בניית משפתים בודדים.
3.
לתקשר עם הזולת במגוון רחב של פעולות
דיבור.
4.
לנסות ולהביע את עצמו בכתיבה יוצרת.
נהוג
להקדים את ההבעה בעל-פה בכיתת אולפן להבעה בכתב בכיתה או כשיעורי בית. "אסטרטגיה
של ביצוע – הילוך משפה דבורה לשפה כתובה. זה תהליך שבו הופכים את הרעיונות
המושמעים לשיח כתוב." (מ. בר-לב, מ. מנדלסון 1998)
אין דומה
הלשון המדוברת בין חברים ללשון הכתובה בין זרים. ההבדלים האלה הם חלק מחומר הלימוד
בתרגילי ההבעה. נקודת המוצא לבניית תרגילי הבעה משתנה בשלבים שונים של הלימוד לפי
דרגת הקושי התחבירי והמורכבות של ההקשר הטקסטואלי.
היום
"הטקסט עומד במרכז ההוראה: תוכן הטקסט, מבנהו ולשונו. נושאי הלימוד בהבנה,
בהבעה ובלשון נלמדים בגישה אינטגרטיבית, כשהטקסט משמש נקודת מוצא ומסגרת התייחסות"
(מ. בר-לב, מ. מנדלסון 1998).
הטקסטים
המוצגים בפרויקט הם בדיחות, סיפורים זעירים ומצחיקים.
סיפור מצחיק
יוצר אווירה טובה בקבוצה, בונה שפה משותפת של בדיחות פרטיות ואסוציאציות
הומוריסטיות, מגדיל את הפתיחות של התלמידים להתבטא. "כשמספרים לך בדיחה, גישה
נכונה היא להחזיר למספר בדיחה משלך... כך נוצרת אחווה של שותפים... ומכאן גלגולה
של השחה" (א' כהן, 2000).
סיפור זעיר הוא
טקסט הבנוי בגבישיות, בעל עלילה מרוכזת וקצרצרה. על פי רוב הנושאים המועילים
בסיפורי הבדיחות אינם מקריים, הם פועל יוצא של הסיטואציה או תגובה עליה, הם
התייחסות לבעיה שעלתה או לנושא שנידון, ומכאן יש בשיתוף בבדיחות גם גשר להבנה
ולהידברות. סיפור הבדיחה מתקשר לנושא השיחה, למקום ההתרחשות, לרקע הדברים,
לאסוציאציות הנלוות, הוא יוצר היענות ומוכנות להמשך ההתייחסות אצל התלמידים.
הבדיחות
שבחרתי מדגישות את היסודות הקומוניקטיביים של השפה ומבליטות את השימוש התקשורתי.
הן מתארות איך הדוברים מדברים זה עם זה, איך הם מבצעים פעולות דיבור
המנוסחות במבעים בעלי מובן, כוונה ותכלית. לפי ש. ברוש ול. וינבך, 1986:
"פעולת
דיבור – תפקוד הדיבור כפעולה בעלת מובן תקשורתי. בחינת
הדיבור כמבע בעל ערך תקשורתי (אילוקוציה)... מובנו התקשורתי של המבע מתקבל
על-פי הקשרו המילולי והנסיבתי. כגון: הבעת נזיפה, איום, תלונה, התנצלות, ספק,
הפתעה, סירוב, הסכמה, הזמנה, דעה, הצעה, ועוד."
א. בקשה
באמצעות
פעולות דיבור אלה מבקשים לקבל מידה, לקבל חוות-דעת, לקבל אישור, לקבל דבר-מה, לקבל
שירות, להפעיל את השומע לבצע פעולה ןכן'.
יש לשים לב
לשני אספקטים:
1.
לסוגי בקשות העוסקות בדרישות לקבל
דבר-מה (שירות או דבר-מה ממשי)
2.
לציון זמן מילוי הבקשה, כפי שהוא
מנוסח בפנייה.
* שיחת פנים
הלקוח:
הלו, שירות החדרים של המלון?
הפקיד: כן
הלקוח:
אולי אתה יכול לשלוח לי מגבת לחדר מספר 26?
הפקיד:
עוד מעט, אדוני. היא עכשיו בשימוש.
* אשתי
צריכה ללדת
יום א' בוקר. בעבודה.
הפקיד:
אדוני המנהל, אני חייב ללכת הביתה. אשתי צריכה ללדת.
המנהל:
בוודאי, איזה שאלה, שיהיה במזל טוב!
למחרת היום
המנהל:
נו, זה בן או בת?
הפקיד:
אפשר יהיה לדעת רק בעוד תשעה חודשים!
* ניקיון
האישה:
יקירי, נגב בבקשה, את האבק.
הבעל: למה לך אבק
נקי?
*
בבית-מרקחת
האיש: תני לי,
בבקשה, ארבע-עשרה תחבושות, עשרים בקבוקוני יוד, שני ליטר ספירט,
ליטר
אחד מחומצן וחמישים שריות צמר-גפן.
הרוקחת: אדוני,
אתה רוצה לפתוח בית-מרקחת?
האיש: לא, אשתי
מקבלת היום רשיון נהיגה.
ב. דרישה, הוראה
פעולות
דיבור אלה קרובות במשמעותן לבקשות אך יש לתת את הדעת למתח הטמון בהן.
הרצון של
הדובר עלול להיות מנוגד לרצון של השומע.
* שיחת בעל
ואישה
האישה: מאיר, ביום
ראשון אתה יכול סוף-סוף להתקין דלת חדשה בשירותים?
הבעל: מה בוער? מה
יש לגנוב שם?
* עצור
שוטר-תנועה:
עצור בצד, בבקשה ואל תתווכח.
הנהג: אדוני
השוטר, על מה ולמה? האם אין פה פניה לשמאל?
השוטר: יש, אבל
בתשלום.
* רכוש גדול
השחקנית
לבעלה: בוא מהר, הילדים שלי והילדים שלך
מרביצים לילדים שלנו.
ג. הצעה
פעולת דיבור
זו קרובה במידה רבה לפעולת הבקשה. בשניהן מבקש הדובר שהשומע יבצע פעולה, אולם
בהצעה-בניגוד לבקשה-ביצוע הפעולה על-ידי השומע מוצג כעניין הבא לשרת את השומע ולא ולא את
הדובר. או ביצוע הפעולה עשוי לשרת את העניין של הדובר ושל שומע.
* הבחנה
מקצועית
עורך-דין הזמין אצל חייט חליפה חדשה. כשמדד את החליפה, גילה שאין בה כיסים
עורך-הדין: אדוני החייט, איפה הכיסים?
החייט: לשם מה לך
כיסים? האם ראית פעם עורך-דין המכניס ידיו לכיסים?
* שאלות
ילדים
הילד: דודה, למה
את לא מתחתנת?
הדודה: לא רוצים
אותי.
הילד: שאלת את
כולם?
* נדיבות לב
החתן: יקירתי, מה
דעתך שנאכל ארוכת ערב ביחד?
הכלה: בשמחה,
אהובי.
החתן: אז תגידי
לאימא שלך שנהיה אצלה בערך בשמונה בערב.
* במסגרת החוק
הנהג: שוטר, אל
תרשום לי דו"ח. אני סוכן משקאות. הנה, קח בקבוק ויסקי משובח.
השוטר: אתה מנסה לשחד אותי?
הנהג: מה פתאום,
אני מציע לך אותו בשני שקלים.
השוטר: מצוין, אז תן לי חמישה...
ד. הסכמה
זוהי תקשורת מילולית שדובר מביע עמדה
חיובית, אישור או סיפוק במהלך השיח.
* בר-מצווה
אבא: בני, הגעתה
למצוות. הגיע הזמן לדבר קצת על החיים. בוא, שב.
הבן: בסדר אבא,
מה אתה רוצה לדעת?
* סולידריות
שכנה א': סליחה על
החוצפה, אבל יש לי הרבה אורחים הערב. אני יכולה להשתמש במדיח הכלים שלך?
שכנה ב': אין בעיה. משה, השכנה רוצה
אותך!
ה. אי-שביעות
רצון, אי-הסכמה, תלונה, נזיפה
זוהי תקשורת מילולית שהדובר מביע בה את
השקפתו השלילית על מעשה על ידי מישהו שהוא מוחזק כאחראי לו. פעולות
הדיבור אלה באות בתגובות למערכת ציפיות שלא הגיעה לידי מימוש.
* אצל הרופא
החולה: דוקטור,
באתי אליך כי אני סובל מאולקוס.
הרופא: וכי מה
חשבת שתיהנה ממנו?
* שיאים
גבר א':
אתה יודע, אשתי יכולה לדבר שעות על נושא לא חשוב.
גבר ב':
ואשתי יכולה לדבר שעות בלי נושא בכלל.
* גבולות המראה
האישה מתלוננת
באוזני הזגג אחרי שהוא התקין לה מראה חדשה בשירותים.
האישה: אני
שילמתי לך כסף טוב עבור מראה החדשה, אבל היא לא שונה מהישנה.
הסתכל: פה יש לה סדק ופה יש לה כתם,
פה פחות מבריק ופה מי יודע מה זה.
הזגג: סליחה גברתי, זוזי טיפה, תני לי לנקות אותה,
בסדר? הנה, את רואה: הכל חלק ויפה. אין בעיה!
האישה: תן לי
לבדוק! מה פתאום חלק ויפה? הנה הכתם והנה הסדק...
הזגג: גברתי, אני
את שלי עשיתי, אם יש לך תלונות, פני לקוסמטיקאית.
* זיכרון יקר
הוא: מהפגישה
האחרונה שלנו אני לא אוכל, לא שותה, בקיצור, לא חי.
היא: למה? מה
קרה?
הוא: נשארתי
בלי פרוטה.
* טעות אופטית
אימא: אני רואה,
שאתה, סוף-סוף, מטאטא את החדר שלך, כל הכבוד בן!
הבן: לא, אימא,
יש לך טעות אופטית, אני מטאטא את הלכלוך, לא את החדר.
* תעודת
שליש
הבן: אבא, הנה
תעודת השליש שלי.
אבא: בוא נראה:
מתמטיקה - 50
פיזיקה - 60
לשון - 55
חשבון - 50
טבע - 60
היסטוריה - 45
תנ"ך - 55
שירה - 100
ועם
הציונים הגרועים כאלה עוד יש לך חשק לשיר?
ו. הבעת דעה
בפעולות
דיבור אלה הדובר משמיע דעה, או הערכה מתייחסת לעובדה או למצב שהוא מאמין
שהוא נכון,
רלוונטי וחשוב לו ולשומע.
* הפכים
אינטלקטואליים
איש
א': אני חושב שאנחנו (אני ואתה) הפכים אינטלקטואליים
איש
ב': מה זאת אומרת?
איש
א': אני אינטלקטואל ואתה ההיפך.
* מאין באים
ילדים לעולם
ילד
א': היום בא לבית שלי אח חדש. גם לך יש?
ילד
ב': לא. מאין באים ילדים?
ילד
ג': אבא שלי עובד בחנות. אני חושב שילדים קונים בחנות.
ילד
ד': אבא שלי עובד בבית-חרושת. אני חושב שילדים עושים בבית
חרושת.
ילד
א': אבא שלי לא עובד. אני חושב שהוא עושה ילדים בבית.
*אחרי ההצגה
צופה א':
מה דעתך על ההצגה?
צופה ב':
דפוקה...
צופה א': לא
הייתי נותן לה ציון כל-כך גבוה...
ז. התנצלות
התנצלות היא
מבע של חרטה. הדובר מכיר באחריותו כפוגע, והוא רוצה שהשומע ידע שהוא מצטער על מעשה
שעשה או על דיבור שאמר.
* מין
והתנצלות (על פי ש. ברוש, ל. וינבך 1986).
האירוע: הוא\היא
מבקרים בבית ידידים. לפתע – שלא במתכוון – הוא\היא נתקל\ת בצנצנת יפה והדורה.
הצנצנת נופלת
ונשברת. תגובות גברים ותגובות נשים:
גברים מתנצלים:
א. אני מצטער.
ב. תמיד כשאני בא אליך קורה לי משהו.
ג. סליחה, דברים כאלה קורים לי כל הזמן.
ד. אני נורא מצטער, האם יש דרך לפצות אתכם?
ה. מצטער, נצפה אתכם.
