בתולדות המדינה – קטעים מיומן

עיתון כל העיר, ירושלים

“יום הבחירות”
כ”ד טבת תש”ט, 25.1.49:

בשעה 05.35, בבוקר השכם, קמתי אני ואשתי ואחי ר’ שמעון ליב, וגיסי ר’ נתנאל סלדובין ובני דב. אחרי ששתינו קפה הלבשנו בגדי שבת לכבוד יום הגדול והקדוש הזה. כי זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו. כי אחרי שנות אלפיים שנה גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה, לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית, וברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. בני דב הלך מהבית בשעה 05.45, והלך כאשר הלך, כי הוא אוהד גדול לרשימה ח’, חירות מאצ”ל, ולא בא כל היום וכל הלילה.

ואני ואשתי ואתי וגיסי הלכנו לקלפי באזור עשר בהפועל-המזרחי אשר ברחוב החבשים, ופנקסי הזהות של מדינת ישראל בידינו. בשמחה רבה ועצומה הלכנו את הדרך הקצרה מביתנו (כי גרנו בבתי-ויטנברג בבית של דודתי דוושע גולדשמיד, בבית התחתון ששייך לה, שבו אני גר מיום י”א תשרי ש.ז., כי ביתי אשר בשכונת בית-ישראל עוד לא נגמר [התיקון] ובמשך כל הזמן גרנו שם. ולפי חוק הבחירות היה עלינו לבחור באזור זה ולא באזור בית-ישראל). וכל הדרך הלכתי כמו בשמחת-תורה אצל הקפות עם ספר תורה, כי הפנקס זהות של ישראל היה בידי. לא היה גבול להעושר והשמחה שהיה לי.

בשעה 05.50 באנו להפועל-המזרחי (לפי החוק היה צריך להיפתח הקלפי בדיוק בשעה 06.00 בבוקר), ואנחנו היינו הראשונים. רק השמש היה שם. החשמל היה דולק. שאלנו את השמש, איפה הם חברי ועדת הקלפי? תשובה: הם עוד לא באו. חיכינו עד שעה 05.54, באו שניים מאנשי חברי ועדת הקלפי, ובשעה 06.02 בא היושב ראש של הועדה העורך דין… מחיתי בפניו על זה שלא בא בזמן המכון, כי לפי החוק היה צריך להתחיל בשעה 06.00. היו”ר התנצל לפני. היו”ר אמר שמכיוון שישנו קוורום, היו”ר, והסגן ועוד חבר אחר, וגם משקיף אחר מחירות, כבר אפשר להתחיל בעבודה.

השמש הביא את תיבת הקלפי, והיו”ר קרא אותי ואמר ‘והדרת פני זקן’, וגם לאחי, ובקש מאיתנו שאנחנו שנינו נהיה עדים לפרוצדורה של פתיחת הקלפי. הוא הראה אותנו את תיבת הקלפי שהיא ריקה, ובפנינו הוא חתם אותה וקשר סביב התיבה חבל ארוך, וקשר אותה היטב וחתם אותה בשעווה, ורשם פרטיכל על זה. והוא רשם בפרטיכל כי אני באתי בשעה 06.00 (05.55 באתי) והוא היו”ר בא ב-06.02. ובשעה 06.23 התחילו הבחירות. והיו”ר אמר לי שהיות ואני איש הזקן מכל האנשים שישנם פה, אז אני אהיה הראשון מהבוחרים.

ברטט של קדושה ובחרדת קודש מסרתי לידי היו”ר את פנקס הזהות שלי וקרא את שמי מתוך הפנקס שלי. וסגן היו”ר רשם את שמי בנייר, ונתן לי את מספר אחת. מסר לידי מעטפה אחת ונכנסתי לחדר השני, ששם היו מונחים כל הפתקאות מכל הרשימות. וביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד מספר ב’, רשימת האיחוד-הדתי, ושמתי אותה לתוך המעטפה שקבלתי אותה מידי היו”ר. ונכנסתי שוב לחדר הקלפי, והראיתי לכולם כי יש בידי רק מעטפה אחת. והגיע הרגע הכי הקדושה בחיי, אותו הרגע שלא זכו האבא שלי, ולא הסבא שלי. רק אני בזמני, בחיי, זכיתי לרגע קדושה וטהרה כזו. אשרי לי ואשרי חלקי, בירכתי ברכת ‘שהחיינו’, ושמתי את המעטפה בתיבת הקלפי.

לחצתי את ידי היו”ר והסגן ויתר חברי הוועדה ויצאתי משם. חיכיתי במסדרון לאשתי כי היתה השנייה, ואחריה אחי מספר שלוש, ואחריו גיסי נתנאל סלדובין מספר ארבע, ובשעה 06.28 שבנו הביתה, והלכתי להתפלל, יום חג גדול”.