|
2.2 ההומור היהודי - דרך לביטוי יחס רגשי לתרבות היהודית
מה הוא הומור יהודי? הומור
היינן צורה של תקשורת חברתית. היהודי - הוא אדם הרואה את עצמו יהודי ומזוהה עם העם
היהודי. הומור יהודי נתפס כהומור שנוצר על ידי יהודים ומיועד בעיקר ליהודים משום הוא משקף היבטים מיוחדים של החיים היהודיים.
(על פי א' זיו. הומור היהודי).
כשמדברים על ההומור היהודי-הכוונה העיקרית היא להומור היהודי-הגלותי, כיוון שיש
הבדל בין הומור יהודי בגלות להומור שהתפתח בארץ ישראל מאז הקמת המדינה.
תנאי החיים של, היהודים במזרח
אירופה היו קשים, לא ניתנו להם זכויות אזרחיות, והם חויבו לגור בתחום המושב,
בכפרים ובעיירות (השטעטל המפורסם).
"חיי היהודים בגולה היו
במשך דורות שרשרת ארוכה של איומים, סכנות ופרעות," (א, זיו. הומור ואישיות).על אף התנאים הקשים התארגנו
הקהילות היהודיות, ומוסדות שונים פעלו בהן ביעילות רבה. לדת וללימודי הדת היה
תפקיר מרכזי בקהילות אלו. העם היהודי שמר על זהותו הורות לאמונתו בדת.
היהודים בגולה השתמשו בהומור
ככלי בהתמודדות עם רדיפות המשטר, עם העלבונות האנטישמיים, עם השפלת כבוד האדם.
להומור היהודי יש מאפיינים שונים:
א. התמודדות עם ההתבוללות
ב. הגנה עצמית בהתמודדות עם
אנטישמיות
ג. הכרת השייכות הקבוצתית
ד. נשק במלחמות דת
ה. חכמה יהודית.
ו. הומור עצמי
ז. אימא יהודיה
ח. פרנסות יהודיות
א. התמודדות עם ההתבוללות
נקודת תצפיתם של שומרי
המסורת, הכואבים את כאב הינתקותם של יהודים מן היהדות.
* לפחות (עיבוד על פי א. כהן, 2000)
צעיר יהודי משכונת חרדים עזב את הישיבה בה למד ויצא לארצות הברית כדי
לעשות כסף.
אחרי כמה שנים הוא בא לביקור. אימו קיבלה את פניו בשדה התעופה ובדרך הביתה
שאלה אותו:
אימא: תגיד לי זלמן...
ג'ו: אימא, כבר אינני זלמן, אני ג'ו.
אימא: שיהיה, אך תגיד לי, מה קרה לזקן שלך?
ג'ו: אימא, איש לא מגדל זקן בלוס-אנג'לס, לכן
גילחתי אותו,
אימא: אבל תגיד לי, בני, התפללת כל יום שחרית, מנחה וערבית?
הבין: אימא, זה בלתי אפשרי בארצות הברית!
אימא: אבל שמרת שבת?
הבן: אימא, בארצות הברית עובדים בשבת.
אימא: נו, אז בוודאי ביום הכיפורים הלכת לבית הכנסת כמו כל היהודים
האמריקאים...
הבן: האמת היא שביום הכיפורים האחרון הייתי מחוץ לעיר ולא היה
בית כנסת בסביבה, אבל לא
אכלתי
ארוחת הצהרים.
אימא: או, ויי! תגיד, אתה לפחות עוד נימול?
ב. הגנה עצמית מול טענות אנטישמיות
ההומור היה אחד מאמצעי
ההישרדות החשובים בגולה. היהודים פיתחו הומור ייחודי המשקף את מאבקי הקיום של עם
נרדף ומיוסר. האנטישמיות, שקבעה ליהודים מעמד זה.שקבעה ליהודים מעמד מושפל, יפחה את תגובותיהם הנמרצות מתוך מאמץ
להתגבר על מעמד זה, היא שדחפה את היהודים להתמודדות עם השנאה, הכריחה אותם לבחון
מגוון דרכים כדי להתגונן, לחסן את עצמם באמצעות ההומור, לשריין את עצמם מאחורי
הצחוק, כדי לא להגיע נ כדי לא להגיע לאובדן הביטחון העצמי.
* הטוו
השופט: רבינוביץ', אתה צריך להתנצל
בפני השכן שלך, שגילה למשטרה שיש לך קרובים בישראל, ולומר בקול רם, שהוא איש ישר ולא רמאי.
רבינוביץ': בסדר. השכן שלי איש ישר?
השכן שלי לא רמאי?
השופט: לא זאת הכוונה. האינטונציה
לא נכונה.
רבינוביץ': כבוד השופט אמר לי מה להגיד
ולא מה צריכה להיות המנגינה של המילים.
ג. הכרת השייכות הקבוצתית
ההומור היהודי והעובדה שהוא
שימש מעין קוד פנימי לחברי הקבוצה המסוימת, תרם רבות לגיבוש רגש השייכות.
האנטישמיות הגבירה ביהודים את הכרת זהותם הקיבוצית, את תחושת שיתוף הגורל, את ודעת ההכרה בלכידות ובעמידה המשותפת מול
התוקף מבחוץ, את הצורך בעזרה הדדית ואת ההבנה של יוניות המאבק. בכל התחומים הללו ההומור
שימש כלי חשוב עד מאוד.
* מה אפשר ללמוד מהעיתון האנטישמי (עיבוד על פי א. כהן, 2000) שני
יהודים יושבים בבית-קפה גלות
וקוראים עיתונים. אחד מהם קורא עיתון יהודי והשני מעיין בעיתון אנטישמי.
יהודי א': איך אינך מתמלא גואל נפש
לקרוא את העיתון האנטישמי? למה אתה בכלל מעיין בו?
יהודי ב': אתה טועה טעות גמורה. אני
דווקא נהנה לקרוא עיתון זה. כשאני קורא את העיתון היהודי, אני מתמלא כאב, צער
וכעס: צרות, שנאת יהודים, תוקפנות של ערבים בארץ-ישראל. הו, אלוהים, כמה סונות! וכשאני קורא את העיתון האנטישמי,
אני לומד שהיהודים מנהלים את העולם, שולטים בחברות הגדולות, מכוונים את ראשי
המדינות. הם אילי ממון ואדירי השפעה. ואני מתמלא שמחה והנאה אין קץ.
ד. נשק במלחמות דת
* מבחן (עיבוד על-פי א. כהן, 1994)
נוכרי: רבי, אתה יכול ללמד אותי את עקרונות החשיבה
התלמודית?
רבי: הקושי הוא להבין את הרוח
שמאחורי הדברים.
נוכרי: אנא, נסה להסביר לי. הדברים מרתקים אותי.
רבי: בסדר, אבל קודם אבחן אותך.
נוכרי: מצוין.
רבי: אשאל
אותך שלוש שאלות. שאלה ראשונה: שני אנשים ירדו דרך הארובה. אחד היה לבן ונקי והשני
שחור ומלוכלך. איזה מהם יתרחץ?
נוכרי: שאלה קלה ביותר. התשובה ברורה - המלוכלך
יתרחץ.
רבי: לא.
דווקא הנקי יתרחץ. הוא יתבונן במלוכלך ויחשוב שאף הוא מלוכלך וימהר להתרחץ.
ואילו המלוכלך יתבונן בנקי ויחשוב שאף הוא נקי ולא יטרח להתרחץ. ועכשיו שאלה
שנייה.
נוכרי: שאל ואשתדל לענות.
רבי: שני אנשים ירדו דרך הארובה,
אחד יצא לבן ונקי והשני שחור ומלוכלך. איזה מהם יתרחץ?
נוכרי: נו, עכשיו אני יודע, הנקי!
רבי: לא.
המלוכלך יתרחץ. הוא יתבונן בעצמו, ישווה את מראהו למראה האיש הנקי וימהר
להתרחץ. ושאלה שלישית: שני אנשים ירדו דרך הארובה. אחד יצא לבן ונקי והשני שחור
ומלוכלך. איזה מהם יתרחץ?
נוכרי: אינני יודע.
רבי: אמרתי
לך שלא תבין את הרוח הדברים, איך יכולים שני אנשים לרדת דרך הארובה כאשר האחד מתלכלך והשני נשאר נקי?
ה. חכמה יהודית. הרשלה מאוסטרופולי - אחת
הדמויות האופייניות להומור היהודי דוגמה טובה להתמודדות עם מכלול הבעיות של החיים
בעזרת ההומור הוא דמותו של הרשלה מאוסטרופולי, הגיבור עממי שהצליח בכוח הצחוק להתגבר על דלות, מצוקה, רעב וקשיי
נדודים.
* הרשלה משלם 'בכל כספו'
עייף, רעב וצמא נכנס פעם הרשלה למסעדה קטנה.
הרשלה: האם נותנים כאן לאכול חינם?
בעל המסעדה: לא, כאן כל אורח
אוכל ומשלם בכספו.
הרשלה: מצוין! אני רוצה מרק עוף,
צלי אווז וכוס יין משובח.
אחרי שאכל ושבע, קם הרשלה, הוציא מכיסו את האגורה היחידה שהייתה לו, ונתן
לבעל המסעדה.
הבעל: מהי הפרוטה הזו שאתה נותן
לי בשביל הארוחה היקרה שהזמנת לך?
הרשלהי: אמרת לי במו-פיך, שכל אורח
אוכל ומשלם בכספו. פרוטה זו היא כספי, וכל כספי.
ו. הומור עצמי
"היהודים יודעים גם
למתוח ביקורת על עצמם. אחד המאפיינים העיקריים של ההומור היהודי הוא ההומור העצמי.
לתכונה הזאת של לקחת את עצמך כאובייקט לצחוק נודעת חשיבות מרובה עד מאוד בתהליכי
התמודדות ושחרור. על-ידי היכולת לצחוק לעצמך אתה רוכש את המיומנויות לנצח את קשייך
וצרותיך ולשלוט בהם. (א. כהן, 1994).
* מתנה
יהודי: קניתי לאבי מעיל כמאתיים
דולר. ידעתי שהוא ישאל אותי מה המחיר. ידעתי גם שהוא ייבהל לשמוע את גובה המחיר
ולכן אמרתי לו שהמעיל עלה לי עשרה דולר. כמה ימים אחרי שנתתי לו את המעיל טלפן
אליי אבא ואמר לי בהתרגשות:
אבא: את המעיל שקנית לי בעשרה
דולר מכרתי בעשרים וחמישה דולר. קנה לי מייד עוד שנים עשר
מעילים נוספים.
* למה לא
א': למה יהודים עונים תמיד לכל
שאלה בשאלה נוספת?
ב': למה לא?
* עניין החיים (עיבוד על פי א. כהן, 2000)
יהודי גוסס שוכב על מיטת מותו. בקושי הוא פותח את פיו ולוחש:
היהודי: האם את כאן, אישתי האהובה?
אישתו: בוודאי, יקירי.
היהודי: האם אתה כאן, בני האהוב?
הבן: בוודאי, אבא.
פוקח היהודי את עיניו העצומות, אוסף את כוחותיו וצעק:
היהודי: או מי לעזאזל, משגיח על
החנות?
ז. אימא יהודייה
אחד הנושאים העשירים בבדיחות
הוא עודף הטיפוח של אימא יהודייה, התמכרותה לטיפול וראיית ילדיה אפילן בגיל העמידה כתינוקות חסרי אונים
הדורשים הגנה בלתי פוסקת.
* אימא יהודייה
האישה: בני כמה הילדים שלך?
אימא: הרופא - בן חמש, המהנדס -
בן שלוש והעורך-דין - בן שנתיים.
ח. פרנסות יהודיות
חיי השטעטל לא איפשרו ליהודים
לעסוק במקצועות שהיו פתוחים בפני אחרים. (א. זיו. 1986) היהודים בעיירה היו
מוגבלים עד מאוד מבחינת המקצועות והפרנסות שהיו פתוחים בפניהם. לכן הם ניסו להפיק
מכל דבר קטן רווח כלשהו כדי להחזיק מעמד.
* קבצן מקצועי
קבצן א': אילו הייתי רוטשילד, יכולתי
להיות עוד יותר עשיר ממנו.
קבצן ב': איך?
קבצן א': לא הייתי מפסיק לעבוד.
חשיבות
הוראת המסורת והזהות היהודית דרך לימודי העברית
חשוב מאוד שהמורה המלמד עברית
באמצעות ההומור היהודי ידאג ללמד גם את המסורת היהודית ואת הזהות היהודית שבהם הוא רווי. כל המושגים היהודיים
שהתלמיד פוגש בבדיחות, על המורה לנצל את ההזדמנות ולדון בהם בשלב של טרום קריאה.
* פרשנות
יהודי א'; שמעתי אומרים שבית המקדש
חרב מפני שנאת חינם. למה הכוונה?
יהודי ב': נניח ששמעת שאני הרווחתי
עשרת אלפים שקל. טבעי שמייד אתה שונא אותי. אבל האמת היא שהרווחתי רק חמשת אלפים.
יוצא שעל חמשת אלפים אתה שונא אותי חינם.
|