|
2.3 ההומור – אמצעי לטיפוח אוריינות
לשונית
לפי
ההגדרה המילונית, אוריינות היא "היכולת להשתמש בשפה הדבורה ובשפה הכתובה
כמכלול אחד" או "היכולת לברור ולהשתמש בכישורים המתאימים של השפה
בנסיבות מסוימות", דהיינו, אוריינות היא תרבות החשיבה, הקריאה, ההבעה וההבנה.
המילה "אוריינות" גזורה מ"בר אוריין" (תלמיד חכם) ונכנסה
לשימוש משרד החינוך של מדינת ישראל בשנת 1986. לפי הגדרת "אונסקו" אדם
נחשב בר אוריין, לאחר שרכש את הידע המהותי ו את המיומנויות, המאפשרים לו לקחת חלק
בכל הפעילויות שבהן נדרשות האזנה-דיבור, קריאה-כתיבה. זאת כדי לתפקד בצורה
אפקטיבית בקבוצה ובקהילה. "האוריינות מציגה תפיסת עולם שמעמידה את הפרט במרכז
ומכבדת את אישיותו, את עולם ואת תרבותו ורואה בהקשר החברתי את השלמתו. היא מדגישה
את החשיבות שיש לייחס לעולמו של כל אדם, לצמיחתו, להתפתחותו, לזכותו הטבעית להתבטא,
ליכולתו ולכשרונו הטבעי. החינוך האורייני מבקש להוסיף לכך את הרצון שהלומד יהיה
בר-אוריין, תלמיד-חכם, סקרן, עצמאי בדעתו, משתף פעולה .." (ש. ברוש. 1999)
עיקר
עיסוקה של אוריינות היינו בפיתוח סביבה חברתית, שתאפשר קיום יחסי גומלין חברתיים
בין הלומדים לבין עצמם, בין הלומדים לבין המורה, בין הלומדים לבין החומר הלימודי.
"פעילות הגומלין החברתית היא מפתח שסביבו סובב כל התהליך של ההתפתחות הטבעית
של האוריינות" (ש. ברוש 1999).
עד
כאן אוריינות בכלל. ומהי זיקתה להומור? "ההומור הלשוני הוא אחד הכלים
הדידקטיים לפיתוח האוריינות הלשונית, דהיינו פיתוח יכולתו של הלומד להשתמש כהלכה
בכל גוני הלשון הדבורה והכתובה." (צ. שלום, ו. גייגר. 2000)
"הלשון
היא דרך טובה ליצירת הומור ולהנאה ממנו. הואיל ובכל אחד מתחומי הלשון ניתן ליצור
הומור לשוני באמצעות מצבים שונים של אי-הלימה, ההומור הלשוני פירושו אותם מקרים
שהנושא לצחוק בהם הוא כישלון לשוני." (מתוך שלום-גייגר. 2000)
ר.
לנדאו כותבת במאמרה שההומור הלשוני, המופיע בבדיחות ובחידות, מבוסס ברובו על
דו-משמעות במרכיבי השפה השונים. לפעמים שתי המשמעויות מופיעות ממש בקטע ההומור,
ולפעמים רק אחת מהן – ואילו השנייה המצויה בתודעתו הלשונית של הדובר. המצב הזה
עלול ליצור "תאונה" או "קצר בתקשורת", הגורם לאי-הבנה. לפי ר.
לנדאו "קצר" בתקשורת נובע מסוגים אחדים של דו-משמעות לשונית שהם:
א. דו-משמעות המילה,
ב. הסתמיות,
ג. דו-המשמעות התחבירית,
ד. החלפת משמעות אידיומטית במשמעות
מילולית.
א. דו משמעות המילה כגורם לקצר בתקשורת
קצר בתקשורת מבוסס על
דו-משמעות המילה בלבד. הוא מן הסוג הפשוט ביותר, ואולי מסיבה זו קל למצוא אותו
בבדיחות ילדים. הקצר נובע מאי-ידיעתם של הילדים שלמילים (המודגשות בדוגמה) יש גם
משמעות אחרת מאשר זו הקרובה לעולמם. נוסף לכך, הילדים לא שמים לב ליסודות המצויים
בהקשרו של המשפט השלם כדי להבין את המשפט. קוצר ידיעתם בלשון מביא לכשל בהבנה והוא
העומד ביסודו של הצחוק כאן.
* עולים או
יורדים
הקריין
ברדיו:
כרגע העולים יורדים מהאונייה.
הילד: הם עולים או יורדים?
* היורה
אבא: זה הגשם הראשון וקוראים לו היורה.
הילד: אז מתי הוא יורה?
למה אנחנו לא שומעים את היריות?
ב. סתמיות כגורם לקצר בתקשורת
באוצר המילים של כל לשון יש
מילים כלליות שהיקף משמעותן רחב בהשוואה למילים אחרות. לפעמים הסתמיות היא
דקדוקית. למשל, צורת שם הפעולה בעברית היא סתמית בכך שאינה מאופיינת מבחינת גוף,
מין ומספר. כך המילה "שתייה" בבדיחה *1. בהמשך אינה מאפשרת להבחין בין
אם החייל הוא ששתה, או החיילת.ואילו במקרים אחרים דו-המשמעות היא סמנטית, כמו
בבדיחה *2. שבה הפועל "רדף" אינו חד משמעי. אפשר לרדוף אחרי מישהו כדי
להציע לו משרה, ואפשר לרדוף אחרי מישהו כדי לגבות ממנו חוב, ורק ההקשר השיחתי יפתור את בעיית ההבנה, כמו גם במשתמע
מהפועל "שקל" במשפת, כשהוא נטול הקשר.
*1. "המחמאה" (עיבוד
על-פי ר. לנדאו)
במועדון החיילים פנה חייל
לחיילת היושבת על ידו:
החייל: את יודעת יקירתי, השתייה
הופכה אותך לכפילה המושלמת של סופי לורן.
החיילת: השתגעת? אני בכלל לא שתיתי!
החייל: אבל אני שתיתי..
*2. במשרד
הפקיד: אני מבקש העלאה במשכורת.
הרבה חברות רודפות אחרי ואני שוקל...
המנהל: אני שומע איום בדבריך?
הפקיד: חס וחלילה, אבל אחרי שהתחתנתי וקניתי את הדירה, החברות רודפות אחרי
ומאיימות. החברות
הן: חברת החשמל, חברת מפעלי המים, חברה לבניית דירות והחברה למכירת רהיטים בתשלום.
המנהל: אני מבין, ודרך אגב, בעניין
המשקל אני דווקא מסכים אתך. מאז שהתחתנת עלית במשקל, זה לא בריא.
ג. דו-משמעות תחבירית כגורם לקצר בתקשורת
הכוונה
היא ל"קצר" בתקשורת הנובע מדו-משמעות של מבנה תחבירי. במבנים אלה הקשר
בין המילים נבחן מחדש בדרך שונה מכוונת הדובר. תופעה כזאת מנוצלת לא מעת ביצירת אי
ההבנות מכוונות ומצחיקות בקריקטורות ובפרסומות.
* זיכרון קצר
חבר
א': סלח לי, מאיר, אתה יכול להלוות לי חמישים שקל עד מחר?
חבר
ב': אני מצטער, אין לי כסף בתיק.
חבר
א': ובבית?
חבר
ב': בבית הכל בסדר. תודה.
* ציות להוראות
- לפני שנותנים לתינוק את האוכל
צריך לחמם אותו קצת...
* "הזמנה"
* "קורות" בני ישראל
י.שנצר,
א.הרט, י.נאמן, מעריב, "סימני נפט", ט"ז בניסן תשמ"ט
(21.4.89)
* לדבר "גלויות"
ד. החלפת משמעות אידיומטית במשמעות מילולית כגורם לקצר
בתקשורת.
שפתו
של העולה החדש משמשת כרקע פורייה למעשי כשל לשוניים מסוג זה. לא תמיד יש קשר סמנטי
בין המילה מוחלפת והמחליפה. אבל כאשר מדובר במילים קרובות משמעות, ואפילו בנרדפות,
הרי שבחירה מוטעית עלולה להביא לאי-הבנה בתקשורת. גם ביסודו של קצר בתקשורת מסוג
זה עומדת תופעה של דו-משמעות, אלה שכאן דו-המשמעות היא של המילה המקבילה בלשון
האם, או מתייחסת לשימוש מסוים הנהוג במערכת לשונית אחת ולא בשנייה.
* כרטיס חבר
עולה חדשה מגיעה לקופת חולים ומדברת עם פקידת הקבלה:
העולה: אני מרגישה לא טוב. יש לי חום.
הפקידה: איפה כרטיס החבר שלך?
העולה: אני מצטערת, עדיין אין לי חבר.
* בלשכת כוח-אדם
עולה
חדשה מחפשת עבודה. היא מגיעה ללשכת כוח-אדם ומדברת עם פקידת המשרד:
הפקידה: יש לך תעודות? איזו עבודה את מחפשת?
העולה: עבדתי כפועלת חברתית. הנה
התעודות שלי.
הפקידה: אני לא מבינה רוסית. מה את יודעת לעשות? דווקא דרושים
פועלים בהרבה
מפעלים.
אבל אולי לא בדיוק בתל אביב, את מוכנה לגור בנגב?
העולה: מפעל זה בית חרושת? אבל אני קראתי
מודעה...
הפקידה: רגע, רגע, איפה המודעה?
העולה: הנה.
הפקידה: נו בוודאי! כתוב פה עובדת סוציאלית, ולא שום פועלת!
אחת
ממטרות החינוך הלשוני היא לעורר בתלמידים מודעות לשונית, כלומר לראות את הלשון
כאובייקט לחשיבה, לברירה בין אפשרויות בהתאם לנסיבות שונות, לבני שיח שונים ועוד.
"היכולת לפתח מודעות לשונית קיימת אצל כל לומד, והיא מתפתחת עם הגיל ועם
האוריינות... ההומור הלשוני מפתח את כל רכיבי המודעות הלשונית ותורם לפיתוח
האוריינות הלשונית אצל הלומדים (צ. שלום, ו. גייגר, 2000).
|