3.2 הבדיחה – מסגרת לשימוש במיומנויות ההבעה בעל פה ובכתב
אחת
המטרות של לימוד הלשון היא לאפשר תקשורת הולמת בין בני אדם, בעל-פה ובכתב. יכולת
ההבעה בעל-פה ובכתב חיונית לאדם בחברה המודרנית. על כן המטרה היא להורות את הלשון
בדרך היעילה ביותר, שתאפשר שימוש פונקציונלי. בשיעורים להבעה יש לזמן אפשרויות
מגוונות לאימון במיומנות ההבעה, עד שיוכל הלומד לבטא את עצמו בנסיבות ובהקשרים
חברתיים ומקצועיים שונים. פן ההבעה מאפשר ללומד להשתמש בצורה משמעותית
וטבעית ביסודות הלשון ולהשיג מטרות שונות:
1.
לקשר בין ידע קודם וידע חדש.
2.
להתמודד עם בניית הקשר שלם ולא רק עם
בניית משפתים בודדים.
3.
לתקשר עם הזולת במגוון רחב של פעולות
דיבור.
4.
לנסות ולהביע את עצמו בכתיבה יוצרת.
נהוג
להקדים את ההבעה בעל-פה בכיתת אולפן להבעה בכתב בכיתה או כשיעורי בית. "אסטרטגיה
של ביצוע – הילוך משפה דבורה לשפה כתובה. זה תהליך שבו הופכים את הרעיונות
המושמעים לשיח כתוב." (מ. בר-לב, מ. מנדלסון 1998)
אין דומה
הלשון המדוברת בין חברים ללשון הכתובה בין זרים. ההבדלים האלה הם חלק מחומר הלימוד
בתרגילי ההבעה. נקודת המוצא לבניית תרגילי הבעה משתנה בשלבים שונים של הלימוד לפי
דרגת הקושי התחבירי והמורכבות של ההקשר הטקסטואלי.
היום
"הטקסט עומד במרכז ההוראה: תוכן הטקסט, מבנהו ולשונו. נושאי הלימוד בהבנה,
בהבעה ובלשון נלמדים בגישה אינטגרטיבית, כשהטקסט משמש נקודת מוצא ומסגרת התייחסות"
(מ. בר-לב, מ. מנדלסון 1998).
הטקסטים
המוצגים בפרויקט הם בדיחות, סיפורים זעירים ומצחיקים.
סיפור מצחיק
יוצר אווירה טובה בקבוצה, בונה שפה משותפת של בדיחות פרטיות ואסוציאציות
הומוריסטיות, מגדיל את הפתיחות של התלמידים להתבטא. "כשמספרים לך בדיחה, גישה
נכונה היא להחזיר למספר בדיחה משלך... כך נוצרת אחווה של שותפים... ומכאן גלגולה
של השחה" (א' כהן, 2000).
סיפור זעיר הוא
טקסט הבנוי בגבישיות, בעל עלילה מרוכזת וקצרצרה. על פי רוב הנושאים המועילים
בסיפורי הבדיחות אינם מקריים, הם פועל יוצא של הסיטואציה או תגובה עליה, הם
התייחסות לבעיה שעלתה או לנושא שנידון, ומכאן יש בשיתוף בבדיחות גם גשר להבנה
ולהידברות. סיפור הבדיחה מתקשר לנושא השיחה, למקום ההתרחשות, לרקע הדברים,
לאסוציאציות הנלוות, הוא יוצר היענות ומוכנות להמשך ההתייחסות אצל התלמידים.
הבדיחות
שבחרתי מדגישות את היסודות הקומוניקטיביים של השפה ומבליטות את השימוש התקשורתי.
הן מתארות איך הדוברים מדברים זה עם זה, איך הם מבצעים פעולות דיבור
המנוסחות במבעים בעלי מובן, כוונה ותכלית. לפי ש. ברוש ול. וינבך, 1986:
"פעולת
דיבור – תפקוד הדיבור כפעולה בעלת מובן תקשורתי. בחינת
הדיבור כמבע בעל ערך תקשורתי (אילוקוציה)... מובנו התקשורתי של המבע מתקבל
על-פי הקשרו המילולי והנסיבתי. כגון: הבעת נזיפה, איום, תלונה, התנצלות, ספק,
הפתעה, סירוב, הסכמה, הזמנה, דעה, הצעה, ועוד."
א. בקשה
באמצעות
פעולות דיבור אלה מבקשים לקבל מידה, לקבל חוות-דעת, לקבל אישור, לקבל דבר-מה, לקבל
שירות, להפעיל את השומע לבצע פעולה ןכן'.
יש לשים לב
לשני אספקטים:
1.
לסוגי בקשות העוסקות בדרישות לקבל
דבר-מה (שירות או דבר-מה ממשי)
2.
לציון זמן מילוי הבקשה, כפי שהוא
מנוסח בפנייה.
* שיחת פנים
הלקוח:
הלו, שירות החדרים של המלון?
הפקיד: כן
הלקוח:
אולי אתה יכול לשלוח לי מגבת לחדר מספר 26?
הפקיד:
עוד מעט, אדוני. היא עכשיו בשימוש.
* אשתי
צריכה ללדת
יום א' בוקר. בעבודה.
הפקיד:
אדוני המנהל, אני חייב ללכת הביתה. אשתי צריכה ללדת.
המנהל:
בוודאי, איזה שאלה, שיהיה במזל טוב!
למחרת היום
המנהל:
נו, זה בן או בת?
הפקיד:
אפשר יהיה לדעת רק בעוד תשעה חודשים!
* ניקיון
האישה:
יקירי, נגב בבקשה, את האבק.
הבעל: למה לך אבק
נקי?
*
בבית-מרקחת
האיש: תני לי,
בבקשה, ארבע-עשרה תחבושות, עשרים בקבוקוני יוד, שני ליטר ספירט,
ליטר
אחד מחומצן וחמישים שריות צמר-גפן.
הרוקחת: אדוני,
אתה רוצה לפתוח בית-מרקחת?
האיש: לא, אשתי
מקבלת היום רשיון נהיגה.
ב. דרישה, הוראה
פעולות
דיבור אלה קרובות במשמעותן לבקשות אך יש לתת את הדעת למתח הטמון בהן.
הרצון של
הדובר עלול להיות מנוגד לרצון של השומע.
* שיחת בעל
ואישה
האישה: מאיר, ביום
ראשון אתה יכול סוף-סוף להתקין דלת חדשה בשירותים?
הבעל: מה בוער? מה
יש לגנוב שם?
* עצור
שוטר-תנועה:
עצור בצד, בבקשה ואל תתווכח.
הנהג: אדוני
השוטר, על מה ולמה? האם אין פה פניה לשמאל?
השוטר: יש, אבל
בתשלום.
* רכוש גדול
השחקנית
לבעלה: בוא מהר, הילדים שלי והילדים שלך
מרביצים לילדים שלנו.
ג. הצעה
פעולת דיבור
זו קרובה במידה רבה לפעולת הבקשה. בשניהן מבקש הדובר שהשומע יבצע פעולה, אולם
בהצעה-בניגוד לבקשה-ביצוע הפעולה על-ידי השומע מוצג כעניין הבא לשרת את השומע ולא ולא את
הדובר. או ביצוע הפעולה עשוי לשרת את העניין של הדובר ושל שומע.
* הבחנה
מקצועית
עורך-דין הזמין אצל חייט חליפה חדשה. כשמדד את החליפה, גילה שאין בה כיסים
עורך-הדין: אדוני החייט, איפה הכיסים?
החייט: לשם מה לך
כיסים? האם ראית פעם עורך-דין המכניס ידיו לכיסים?
* שאלות
ילדים
הילד: דודה, למה
את לא מתחתנת?
הדודה: לא רוצים
אותי.
הילד: שאלת את
כולם?
* נדיבות לב
החתן: יקירתי, מה
דעתך שנאכל ארוכת ערב ביחד?
הכלה: בשמחה,
אהובי.
החתן: אז תגידי
לאימא שלך שנהיה אצלה בערך בשמונה בערב.
* במסגרת החוק
הנהג: שוטר, אל
תרשום לי דו"ח. אני סוכן משקאות. הנה, קח בקבוק ויסקי משובח.
השוטר: אתה מנסה לשחד אותי?
הנהג: מה פתאום,
אני מציע לך אותו בשני שקלים.
השוטר: מצוין, אז תן לי חמישה...
ד. הסכמה
זוהי תקשורת מילולית שדובר מביע עמדה
חיובית, אישור או סיפוק במהלך השיח.
* בר-מצווה
אבא: בני, הגעתה
למצוות. הגיע הזמן לדבר קצת על החיים. בוא, שב.
הבן: בסדר אבא,
מה אתה רוצה לדעת?
* סולידריות
שכנה א': סליחה על
החוצפה, אבל יש לי הרבה אורחים הערב. אני יכולה להשתמש במדיח הכלים שלך?
שכנה ב': אין בעיה. משה, השכנה רוצה
אותך!
ה. אי-שביעות
רצון, אי-הסכמה, תלונה, נזיפה
זוהי תקשורת מילולית שהדובר מביע בה את
השקפתו השלילית על מעשה על ידי מישהו שהוא מוחזק כאחראי לו. פעולות
הדיבור אלה באות בתגובות למערכת ציפיות שלא הגיעה לידי מימוש.
* אצל הרופא
החולה: דוקטור,
באתי אליך כי אני סובל מאולקוס.
הרופא: וכי מה
חשבת שתיהנה ממנו?
* שיאים
גבר א':
אתה יודע, אשתי יכולה לדבר שעות על נושא לא חשוב.
גבר ב':
ואשתי יכולה לדבר שעות בלי נושא בכלל.
* גבולות המראה
האישה מתלוננת
באוזני הזגג אחרי שהוא התקין לה מראה חדשה בשירותים.
האישה: אני
שילמתי לך כסף טוב עבור מראה החדשה, אבל היא לא שונה מהישנה.
הסתכל: פה יש לה סדק ופה יש לה כתם,
פה פחות מבריק ופה מי יודע מה זה.
הזגג: סליחה גברתי, זוזי טיפה, תני לי לנקות אותה,
בסדר? הנה, את רואה: הכל חלק ויפה. אין בעיה!
האישה: תן לי
לבדוק! מה פתאום חלק ויפה? הנה הכתם והנה הסדק...
הזגג: גברתי, אני
את שלי עשיתי, אם יש לך תלונות, פני לקוסמטיקאית.
* זיכרון יקר
הוא: מהפגישה
האחרונה שלנו אני לא אוכל, לא שותה, בקיצור, לא חי.
היא: למה? מה
קרה?
הוא: נשארתי
בלי פרוטה.
* טעות אופטית
אימא: אני רואה,
שאתה, סוף-סוף, מטאטא את החדר שלך, כל הכבוד בן!
הבן: לא, אימא,
יש לך טעות אופטית, אני מטאטא את הלכלוך, לא את החדר.
* תעודת
שליש
הבן: אבא, הנה
תעודת השליש שלי.
אבא: בוא נראה:
מתמטיקה - 50
פיזיקה - 60
לשון - 55
חשבון - 50
טבע - 60
היסטוריה - 45
תנ"ך - 55
שירה - 100
ועם
הציונים הגרועים כאלה עוד יש לך חשק לשיר?
ו. הבעת דעה
בפעולות
דיבור אלה הדובר משמיע דעה, או הערכה מתייחסת לעובדה או למצב שהוא מאמין
שהוא נכון,
רלוונטי וחשוב לו ולשומע.
* הפכים
אינטלקטואליים
איש
א': אני חושב שאנחנו (אני ואתה) הפכים אינטלקטואליים
איש
ב': מה זאת אומרת?
איש
א': אני אינטלקטואל ואתה ההיפך.
* מאין באים
ילדים לעולם
ילד
א': היום בא לבית שלי אח חדש. גם לך יש?
ילד
ב': לא. מאין באים ילדים?
ילד
ג': אבא שלי עובד בחנות. אני חושב שילדים קונים בחנות.
ילד
ד': אבא שלי עובד בבית-חרושת. אני חושב שילדים עושים בבית
חרושת.
ילד
א': אבא שלי לא עובד. אני חושב שהוא עושה ילדים בבית.
*אחרי ההצגה
צופה א':
מה דעתך על ההצגה?
צופה ב':
דפוקה...
צופה א': לא
הייתי נותן לה ציון כל-כך גבוה...
ז. התנצלות
התנצלות היא
מבע של חרטה. הדובר מכיר באחריותו כפוגע, והוא רוצה שהשומע ידע שהוא מצטער על מעשה
שעשה או על דיבור שאמר.
* מין
והתנצלות (על פי ש. ברוש, ל. וינבך 1986).
האירוע: הוא\היא
מבקרים בבית ידידים. לפתע – שלא במתכוון – הוא\היא נתקל\ת בצנצנת יפה והדורה.
הצנצנת נופלת
ונשברת. תגובות גברים ותגובות נשים:
גברים מתנצלים:
א. אני מצטער.
ב. תמיד כשאני בא אליך קורה לי משהו.
ג. סליחה, דברים כאלה קורים לי כל הזמן.
ד. אני נורא מצטער, האם יש דרך לפצות אתכם?
ה. מצטער, נצפה אתכם.
ו. חברים טובים עולים כסף.
ז. איזה רעש נחמד...
ח. יש דברים יותר גרועים מזה.
ט. אין לי מה לומר, תמיד אני מוכרח לעשות נזק.
י. כפרה.
יא. מי בכלל שם פה דבר כזה?!
נשים מתנצלות:
א. אני באמת מצטערת, אנסה למצוא אותו דבר, אף-על-פי שאני מבינה
שלא יהיה אותו דבר.
ב. אני ממש מצטערת. מה יהיה?
ג. יה, מה יהיה אם לא אוכל להחזיר דבר כזה?!
ד. אוי, שזה יקרה לי?!
ה. מצטערת, ממש מצטערת (שלוש דמעות נושרות).
ו.
אוי, אלוהים,
אדירים, מה עשיתי. אני ממש צריכה לפצות אתכם.
ז. אני נורא מצטערת, אתם תקבלו ממני משהו הרבה יותר יפה.
ח. אוי ואבוי לי! מה עשיתי?!
ט. אוך, מגיע לי מכות.
ח. ראיון
זהו שיחה רצינית
ותכליתית, מתוכננת ודו-סטרית לצורך מידה, ניתוח או קבלת החלטות.
* הראיון של
החלבן
מראיינים
את החלבן במחלבה
על
תפוקת הפרה ועל תנאי השוק
המראיין: כמה ליטרים נותנת הפרה שלך?
החלבן: חמישה עשר.
המראיין: וכמה מזה אתה מוכר?
החלבן: עשרים.
* אחרי הראיון
המנהל: אתה האיש! אתה מתאים בול לתפקיד הזה. אתה מתחיל לעבוד
מחר, על הבוקר. מחר ברבע
לשמונה.
המעמד: סליחה, אהה... אני רוצה לדעת מה המשכורת...
המנהל: בהתחלה – 4000 ש"ח, בעוד שלושה חודשים – 5000
ש"ח ובעוד שישה חודשים – 6000 ש"ח.
המעמד: אולי אפשר להתחיל בעוד שישה חודשים?
* שיחה של שוטר
תנועה ושיכור
שוטר תנועה: שלום אדוני! לאן אתה ממהר כל כך?
השיכור: להרצאה.
השוטר (מופתע ומבודח): באיזה נושא?
השיכור: על פילוסופיה: טוב ורע, שכר ועונש, צדיק ורע לו – רשע וטוב
לו...
השוטר (נדהם וחשדן): מי נותן הרצאות בשעה כל כך מאוחרת?
השיכור: אשתי.
ט. שכנוע, בעד ונגד, טיעון והנמקה
המטרה של פעולות
דיבור אלה היא לערוך בירור בעניין מסוים, לנסות לפתוח בעיה ולהגיע, אם אפשר, להחלטה משותפת.
* סיבות לביטול
אירוסין
גבר א': מה קרה שביטלת את אירוסין שלך?
גבר ב': תדאה, אני אגיד לך. היא לא הייתה כל כך צעירה וגם לא כל
כך חתיכה, כסף לא הייה לה וגם
פקחית מדי לא הייתה. מלבד זאת, היא הייתה נודניקית גדולה.
וזה עוד
לא הכל: היא גם הלכה והתחתנה עם מישהו אחר. אז החלטתי לשמוע את העצות של ידידיי וזרקתי אותה...
* קשר של שתיקה
גבר א': אשתי לא מדברת אתי כבר שבועיים.
גבר ב': נו, איך אתה?
גבר א': אני מכבד את רצונה. אני לא מתכוון להפסיק אותה.
* שכנוע
הם
נשואים כבר הרבה שנים ומכירים היטב אחד את שני. הערב הם מוזמנים אצל הקרובים שלו.
האישה: אני
כל-כך לא רוצה ללכת לקרובים שלך!
הבעל: האמת היא שגם אני לא רוצה. אך תארי
לך כמה הם ישמחו אם לא נבוא...
האישה: אתה
צודק. לא בא בחשבון!
היבטים דידקטיים
של שילוב בדיחות בהוראה:
בתהליך ההוראה על המורה לבדוק את הבנת הנלמד על-ידי שאלות תוכן,
שבעזרתן יתבהר גם מבנה הטקסט,
ועל-ידי שאלות הבנה, החותרות לחשיבה לעבר דברים שלא נאמרו מפורשות בטקסט, אך משתמעים ממנו. על הלומד להסיק מסקנות ולהקיש
השתמעויות על סמך העולה מן הטקסט ועל סמך ידע קודם. תפקידיהן של השאלות הוא לסייע ללומד בתהליך הלמידה.
בשיעורים להבנה והבעה בעזרת בדיחות, על המורה להציב משימות לתלמידיו:
א. להאזין להקלטות של הבדיחות או לקרוא אותן.
ב. להצביע על מילות המפתח שהבחנתן חיונית להבנת הטקסט ולדון
בהן.
ג. להמחיז את הבדיחות (הקריאה התפקודית מסייעת להבנת הטקסט).
ד. לפרט ולנתח מצב נסיבתי-קונקרטי המתרחש בבדיחה מסוימת,
להסביר מה גורם לצחוק, לנסח את המסר של הבדיחה, להגיב אישית ולנמק את
התגובה (בעל פה ובכתב).
ה. להשלים פערים בעלילה של הבדיחה (בעל פה ובכתב):
1. על-ידי הרחבת ההקדמה או הצעת סיום שונה;
2. על-ידי כותרת חלופית (אלטרנטיבית): פיקנטית, עניינית,
עובדתית, מגמתית;
3. על-ידי תיאור דמות מסוימת (אופי, יופי, תלבושת, מקצוע);
4. על-ידי המרות מילים מודגשות, שינוי גוף או זמן;
ו.
ליצור נסיבות
טבעיות דומות על-ידי משחקי תפקידים;
ז. להדגים בדיחה נוספת בנושא הנלמד ולהשוות בין הבדיחות
(בעל-פה ובכתב).
בסיפור הבדיחה חשוב לזכור את תפקידה של ה'פאוזה', שאחריה
תיצור את התפוצצות הצחוק. פאוזה זאת יכולה להיות עיכוב קטן של השטף על-ידי שאלות
רטוריות, כגון: "ומה אתה חושב שקרה?" או "ומה דעתך על כך?" או
"ומי היה יכול לחשוב?", או "היעלה על דעתך?"
וכיו"ב..." (א. כהן, 2000). גם במשימות דידקטיות חשוב לנצל את תפקידה של
הפאוזה בבדיחות וכמובן, בדיחות המורכבות משאלה ומתשובה. בבדיחות אלה כדאי לעשות
פאוזה אחרי השאלה ולבקש מהתלמידים להשלים בדיחה, דהיינו לתת גרסא משלהם. רק אחר כך
כדאי להגיש את הבדיחה בשלמות ולהשוות אותה לגרסאות של התלמידים.
מטרות שיעור ההבעה, הבנוי על יעדים קומוניקטיביים, הן ללמד
את מגוון דרכי ההבעה ולפתח תחושה להבחנה בין דרכים אלה. למשל, ברוב הבדיחות
הדמויות לא רק עושות מעשים, אלא (ואולי בעיקר) מדברות וחושבות. למשפטים שיש בהם
מסירת דיבור, יש מבנה תחבירי אופייני. במשפטים כאלה מופיע בדרך כלל פועל אמירה,
כגון: אמר, סיפר, שאל, ענה. לפעמים יש לפעול אמירה משמעות נוספת, המוסרת באיזה
אופן נאמר הדבר, באיזה עוצמת קול, באיזה הדגשה: קרא, צעק, לחש, הדגיש, ציין,
הוסיף, ביקש, הציע, טען, התנצל, נימק, מסר, דרש, תבע ועוד.
בעזרת פועלי האמירה נוצרות דקויות במשמעות. יש שלוש קבוצות
של פועלי אמירה לפי תפקידיהם בפעולות הדיבור:
1. פעלים המניעים התייחסות לעובדה: מעדיף, רוצה, מסכים, שמח,
חושש וכיו"ב,
2. פעלים המביעים דרגת ביטחון: מפקפק, מאמין, בטוח, מסופק
וכיו"ב,
3. פעלים הדורשים פעולה: מבקש, תובע, דורש וכיו"ב. בבדיחות מובאים דברי הדוברים, כפי שנאמרו מפיהם, והמספר
מוסר לנו את דבריהם בדיבור ישיר, או בדיבור
עקיף.
אפשר להשוות בין שתי הדרכים האלה:
1. בדיבור ישיר יש פנייה, בדיבור עקיף אין.
2. בדיבור ישיר משתמשים בגוף שני, בדיבור עקיף בגוף שלישי.
3. בדיבור ישיר מביאים את השאלה, בדיבור עקיף מספרים על השאלה.
בדיבור עקיף כל אחד מפועלי האמירה מתפקד כנשוא, והוא קושר
אליו פסוקית מושא, המביעה את תוכנם של הדברים שנאמרו, כפי שניתן לראות מהתבנית.
התבנית: נושא + נשוא (פועל אמירה)
+ ש + פסוקית מושא (תוכן האמירה)
משפט עיקרי פסוקית מושא
אדגים כאן את דרכי ההבעה השונים באמצעות ארבע בדיחות, העוסקות בפניות
ובקשות:
* 1. זיכרון קצר
שותף א': סלח
לי, מאיר, אתה יכול להלוות לי חמישים שקל עד מחר?
שותף ב': אני
מצטער, אין לי כסף בתיק.
שותף א':
ובבית?
שותף ב': בבית
הכל בסדר, תודה רבה.
* 2. שיחת חיילים
חייל א': תגיד,
יוסי, אתה כותב מכתבים הביתה?
חייל ב': כן.
חייל א': אכפת
לך לעשות העתקים?
* 3. סולידריות
שכנה א': סליחה
על החוצפה, אבל יש לי הרבה אורחים הערב. אני יכולה להשתמש במדיח הכלים שלך?
שכנה ב': אין
בעיה. משה, השכנה רוצה אותך!
* 4. במשטרה
האיש: אדוני
השוטר, אתמול הייתי פה במשטרה וביקשתי לרשום תלונה על גניבת מכונית.
השוטר: אז
מה?
האיש: עכשיו
אני רוצה לבטל אותה. הכל בסדר. המכונית בבית. אשתי נסעה בה ולא ידעתי.
השוטר: אבל
למה? דווקא, תפסנו את הגנבים...
תרגילי הבעה על פי פעולות הדיבור
א. הבדל בדרכי הפנייה והבקשה: אפשר להדגיש הבדלים
שבין דרכי הפנייה והבקשה השונות הנהוגות בעברית בעל-פה ובכתב במצבים שונים. בארבע
הבדיחות האלה כדאי לדרג את צורות הפנייה והבקשה השונות לפי דרגת הנימוס שלהן:
מהמנומסת ביותר אל הפחות מנומסת. אפשר להשוות בין הסיטואציות ואחר כך ניתן לשנות
פניות או סיטואציות תוך שימת לב לתאום ולטעם.
ב. פועלי אמירה: בבדיחות *1., *2., *3., *4. לא מופיעים פועלי אמירה. כדאי לבקש מהתלמידים
רשימה של כל פועלי האמירה הידועים להם, להוסיף פעלים נוספים ולסווגם על הלוח לפי
תפקידיהם בפעולת הדיבור. על התלמידים לבחור בפעלים המתאימים ביותר.
ג. מעבר מדיבור ישיר לדיבור עקיף: על התלמידים לספר
את הבדיחות בדיבור עקיף לפי התבנית של משפט מורכב בעל פסוקית מושא. כדאי להדגיש
שאם בדיבור ישיר הייתה שאלה כללית בלי מילת-שאלה, את פסוקית המושה פותחים
ב"אם" ולתרגל את זה. בתוך התרגול ניתן לעשות המרות מין, זמן, מילים
נרדפות וכו'.
ד. עבודה
בזוגות: המחזת הבדיחות בכיתה. אפשר גם לבקש מהתלמידים הממחיזים לשנות את הסיום הבדיחה ולהציע גרסא חדשה.
ה. השלב
המסכם:
1. מתן הזדמנות
לספר או ליצור בדיחה דומה.
2. שיבוץ בדיחה
במכתב לחבר או בשיחת טלפון תוך פירוט של הקשר מסוים לשם השגת מטרה קומוניקטיבית.