4. אוסף בדיחות על
פי הדירוג הלשוני (ג)
* במשרד (יח' 21)
הפקיד: אני מבקש
העלאה במשכורת. הרבה חברות רודפות אחריי ואני שוקל...
המנהל: אני שומע
איום בדבריך?
הפקיד: חס
וחלילה, אבל אחרי שהתחתנתי וקניתי את הדירה. החברות רודפות אחריי ומאיימות. החברות
ן: חברת החשמל, חברת מפעלי המים, חברה לבניית דירות והחברה למכירת רהיטים בתשלום.
המנהל: אני
מבין, ודרך אגב, בעניין המשקל אני דווקא מסכים אתך. מאז שהתחתנת עלית במשקל, זה לא בריא.
* שתי סיבות טובות
(יח' 21)
המנהל: אתה מבקש
העלאה במשכורת, תן לי שתי סיבות טובות לכך.
הפקיד: נולדו
לנו תאומים.
* בשיעור ציור (יח'
21)
המורה: ומה את
ציירת, שולה?
שולה: ציירתי
פרה אוכלת עשב.
המורה: אבל אני
לא רואה עשב בציור שלך.
שולה: כי הפרה
אכלה אותו.
המורה: ואיפה
הפרה?
שולה: הפרה חזרה
הביתה. מה יש לה לעשות בשדה אחרי שהעשב נגמר.
* חידה (יח' 21;)
שאלה: מה
מכניסים יבש ומוציאים רטוב, והוא מהנה עד מאוד, מחמם את הלב בחורף וממריץ בקיץ?
תשובה: שקית תה.
* חידה גיאוגרפית
(יח' 22)
שאלה: למה
הציפורים עפות דרומה בחורף?
תשובה: כי זה
רחוק מדי ללכת ברגל.
* חידה (יח' 22)
שאלה: למה
חסידה עומדת על רגל אחת?
תשובה: כי אם
תרים גם את הרגל השנייה היא תיפול!
* זיכרון ושכחה
(יח' 22)
גבר א': למה יש
לך קשר בעניבה?
גבר ב': אישתי
קשרה לי אותו כדי להזכיר לי לשלוח את המכתב.
גבר א': נו, שלחת
אותו?
גבר ב': לא, היא
שכחה לתת לי אותו.
* לשאול אן ללכת
(יח' 22)
אימא: אם רצית
ללכת לים, למה לא באת אליי לבקש רשות?
הבן: כי רציתי
ללכת לים.
* הקנייה (יח' 22)
זה הייה ברוסיה לפני עידן ה"פרסטרויקה". אזרח רוסי החליט לקנות
מכונית. הוא ניגש לסוכנות מכוניות ובכר במכונית.
האזרח: מה המחיר
של המכונית הזאת?
המוכר: שלושת
אלפים דולר.
שילם האזרח
את הסכום.
האזרח: מתי אני
יכול לקבל אותו?
המוכר: בעוד
שלוש שנים.
האזרח: בבוקר או
אחרי הצהרים?
המוכר: מה זה
משנה אם בבוקר או אחרי הצהרים? הרי זה רק בעוד שלוש שנים!
האזרח: נכון.
אני שואל, כי בבוקר צריך להגיע השרברב.
חידה (יח' 22)
שאלה: למה
נשים, בעלות-בית, משמינות?
תשובה: בגלל
החטאים.
שאלה: מה הקשר?
תשובה: מכיוון
שבכל פעם, שנשאר על השולחן אוכל, הן אומרות: "חטא לזרוק אוכל!" ואוכלות
אותו.
* על מה ולמה (יח'
22)
בחצר הגדול
יושב ילד קטן ובוכה. שכינה מאחת הדירות מסביבה ניגשת אליו ושואלת:
השכנה: למה אתה
בוכה, ילד חמוד?
הילד: ברחתי
מהבית כאבא ואימא רבים. הם צועקים וזורקים זה על זה כל מיני חפצים.
השכנה: בן של מי
אתה?
הילד: על זה
בדיוק הם רבים עכשיו.
* אחות ואחות (יח'
22)
אימא של דני
בהיריון
אימא: דני, מה אתה
רוצה, אח או אחות?
דני: אני רוצה
רק אח, כי אחות עושה זריקות.
* סיבה טובה (יח'
22)
הבעל: למה קנית
את הכובע?
האישה: מפני שלא
הסכימו לתת לי אותו בחינם.
* רובה-ריב (יח'
22)
אבא בא
מהשמירה ביישוב ושם את הרובה בפינת החדר.
ילדה בת שלוש: אבא,
למה קוראים לזה רובה, מפני שבזה עושים ריב?
* יחסי (יח' 23)
הבעל: אני שואל
אותך בפעם האחרונה: את באה?
האישה: כבר
אמרתי לך לפני שעה שאני מייד באה.
* פליטת פה (יח'
23)
גבר א': למה
ביטלת את הנישואים שלך? הפעם נראית ממש מאוהב בה!
גבר ב': הכל בגלל
פליטת פה של אימא שלה. לקראת חתונה נסענו איתה לראות דירה. מצאנו דירה יפה אוד
וחשבנו שהיא תחתום לנו ערבות. אך היא אמרה שהדירה קטנה בשביל שלושתנו.
* העיקר, יצירה
(יח' 23)
הוא: כתבתי
שירים לפרנק סינטרה, לאופרה חזה, למדונה, ...
היא: כל
הזמרים הנפלאים האלה שרו את השירים שלך?
הוא: לא אמרתי
שהם שרו אותם. אמרתי שכתבתי להם שירים.
* שאלות ילדים (יח'
23)
האב חזר
מהעבודה, הוריד נעליים, מזג לעצמו כוס מיץ והתיישב עם העיתון. אבל הבן הקטן שלו
דווקא רצה לשאול את אבא שלו הרבה שאלות: מה זה בורסה, האם ביצה זה חי, צומח או
דומם ולמה אומרים שהכלב הוא חברו הטוב של האדם. האב פרש את העיתון ורמז לילד שהוא שאל כבר מספיק שאלות להיום,
אבל הילד שאל עוד.
ילד: אבא,
ולכלב יש הרבה חברים?
אבא: כן.
הילד: למה?
אבא: מפני
שהוא מכשכש בזנבו ולא מקשקש בלשונו.
תאמינו או
לא, הפעם הילד הבין את הרמז.
* אחרי ההצגה (יח'
23)
צופה א': מה דעתך
על ההצגה?
צופה ב': אני חושב
שהיא דפוקה...
צופה א': לא חייתי
נותן לה ציון כל כך גבוהה...
* המיליון השני
(יח' 23)
א': מחר אני
מתחיל לעבוד חזק על המיליון השני שלי.
ב': המיליון
השני? הרי אין לך מיליון ראשון...
א': נכון,
אבל תמיד אומרים שלעשות את המיליון השני קל הרבה יותר...
* ניסוח (יח' 23)
התלמידים: המורה:
את חושבת שצריך להעניש אנשים על מה שהם לא עשו?
המורה: כמובן
שלא. זה לא מתקבל על הדעת.
התלמידים: נכון
שאין יוצאים מין הכלל בעניין הזה?
המורה: ברור וחד
משמעי! אין ויכוח. למה אתם שואלים? יש מי שטוען אחרת?
התלמידים: לא,
אנחנו דווקא תמימי דעת בעניין הזה. לא עשינו שיעור הבית...
* הטון (יח' 23)
השופט:
רבינוביץ', אתה צריך להתנצל בפני השכן שלך שכתב למשטרה על הקרובים שלך בישראל לומר
בקול רם, שהוא איש ישר ולא רמאי.
רבינוביץ': בסדר.
השכן שלי איש ישר? השכן שלי לא רמאי?
השופט: לא זאת
הכוונה. האינטונציה לא נכונה.
רבינוביץ': כבוד
השופט אמר לי מה להגיד ולא מה צריכה להיות המנגינה של המילים.
* תשובה הגיונית
(יח' 23)
החולה: דוקטור,
אני נוחר בלילה עד כדי כך שאני מתעורר מהנחירות שלי. אתה חושב שאפשר לעשות משהו?
הרופא: לישון
בחדר אחר.
* אירלנד כמשל (יח'
23)
אירי פגש בניו-יורק
את בן ארצו.
א': מניין
אתה?
ב': אני
מדבלין.
א': שמעתי
שקורים שם דברים איומים. סכנת נפשות להסתובב ברחובות שם.
ב': לא,
התקשרות מגזימה. סתם זורעים פאניקה. נכון שפה ושם יש קצת פיגועי טרור, אבל בדרך
כלל זו עיר שנחמד לגור בה.
א': ובמה אתה
עוסק?
ב': אני
מאבטח את הספקת החלב לגני הילדים.
* הסוד (יח' 23)
גברת א': היא אמרה
לי שאמרת לה סוד שאמרתי לך לו לומר לה.
גברת ב': מנובלת!
אמרתי לה לא לומר לך שאמרת לי!
גברת א': טוב. אל
תגידי לה שאמרתי לך שהיא אמרה לי.
* מצב משפחתי (יח'
23)
הבן: אימא, מה
זה רווק?
אימא: מה קרה?
מישהו שאל אותך אם אתה נשוי או רווק?
הבן: לא,
דיברנו היום על נשואי תערובת והמורה אמרה שעכשיו אנחנו רווקים, אבל...
אימא: נכון.
אישה ואיש שאוהבים ורוצים לחיות ביחד, מתחתנים ומאותו רגע הם נשואים ומאושרים.
הבן: אז את לא
כל יום נשואה, נכון?
* פרשנות (יח' 23)
יהודי א': שמעתי
אומרים שבית המקדש חרב מפני שנאת חינם. למה הכוונה?
יהודי ב': נניח
ששמעת שאני הרווחתי עשרת אלפים שקל. טבעי שמייד אתה שונא אותי. אבל האמת היא
שהרווחתי רק חמשת אלפים. יוצא שעל חמשת אלפים אתה שונא אותי חינם.
* אצל הרופא (יח'
23)
החולה: דוקטור,
באתי אליך כי אני סובל אולקוס.
הרופא: וכי מה
חשבת שתיהנה ממנו?
* מקרה אבוד (יח' 23)
גבר א': מה קרה? למה אתה עצוב
כל-כך?
גבר ב': קניתי שני כרטיסי הגרלה.
היום בדקתי ומצאתי שבאחד הכרטיסים זכיתי במכונית.
גבר א': מצוין, מזל טוב! אז למה אתה
עצוב?
גבר ב': למה לכל השדים והרוחות
קניתי שניים? אחד הייה מספיק!
* מירכאות (יח' 23)
גברת א': שמעתי שאתמול יצאת לפגישה
עיוורת?
גברת ב': נכון.
גברת א': ואיך "הוא" נראה?
גברת ב': בטלפון "הוא"
נראה טוב יותר.
* סיבות לביטול אירוסין (יח' 24)
גבר א': מה קרה שביטלת את האירוסין
שלך?
גבר ב': תראה, אני אגיד לך. היא לא
הייתה כל-כך צעירה וגם לא כל-כך חתיכה, כסף לא היה לה וגם פקחית מדי לא הייתה.
מלבד זאת, היא הייתה נודניקית גדולה. וזה עוד לא הכל: היא גם הלכה והתחתנה עם
מישהו אחר. אז החלטתי לשמוע את העצות של ידידיי וזרקתי אותה…
* אצל הרופא (יח' 24)
הרופא: גברת, מה קרה? למה את נאנחת
וגונחת?
האישה: אוי דוקטור! הידיים רועדות,
הרגליים כושלות, הראש מסתובב לי. בנוסף לכך, אדוני הדוקטור, גם אני עצמי לא מרגישה
טוב…
* איזו מין פגישה (יח' 24)
הילד: איפה נולדת, אבא?
אבא: במרוקו.
הילד: ואת, אימא?
אימא: בגרמניה.
הילד: ואני?
אבא: בישראל.
הילד: תראו איזה פלא! כל אחד
מאתנו נולד במקום אחר, ובכל זאת נפגשנו שלושתנו יחד!
* מוען ונמען (יח' 24)
הוא: למה לא ענית למכתב שלי?
היא: לא קיבלתי ממך שום מכתב,
ומלבד זאת, לא מצא חן בעיניי.
* תלונות (יח' 24)
השופט: למה שדדת אותה חנות שלוש
פעמים?
השודד: בפעם הראשונה לקחתי משם
שמלה לאשתי, ואחר כך היא ביקשה ממני פעמיים להחליף אותה.
* אשתי צריכה ללדת (יח' 24)
יום א' בוקר. בעבודה
פקיד: אדוני המנהל, אני חייב ללכת
הביתה. אשתי צריכה ללדת.
מנהל: בוודאי, איזו שאלה, שיהיה
במזל טוב!
למחרת היום
המנהל: נו, זה בן או בת?
הפקיד: אפשר יהיה לדעת רק בעוד
תשעה חודשים!
* הכל יחסי (יח' 25)
א': מה זה תורת היחסים?
ב': אני אסביר לך כדי שתבין. לא
צריך לעשות מזה עניין. נניח, יש לך שלוש שערות על הראש. זה הרבה או מעט?
א': מעט, כמובן, כלום, חס
וחלילה!
ב': ואם יש שלוש שערות בצלחת
המרק שלך, זה הרבה או מעט?
א': זה הרבה מאוד, איחס!
ב': זאת תורת היחסים.
* ביום הכיפורים (יח' 25)
היהודי הזקן מנסה להכנס לבית הכנסת לתפילת
כל נדרי.
השמש: קנית מקום לתפילה?
היהודי: לא, לא קניתי, אבל אני חייב
להגיד משהו דחוף למישהו, שיושב בשורה השלישית.
השמש: צפוף מאוד ויהיה לך קשה
מאוד להגיע לשם.
היהודי: זה עניין של חיים ומוות.
השמש: בסדר, היכנס, רק שלא אתפוס
אותך שם מתפלל, אה?
* תרבות ההקשבה (יח' 25)
א': מה שלומך?
ב': רע מאוד.
א': יופי. והמשפחה?
ב': נמאסה עלי.
א': נו, זה העיקר. תקפצו פעם…
* נדיבות לב (יח' 25)
החתן: יקירתי, מה דעתך שנוכל
ארוחת ערב ביחד?
הכלה: בשמחה, אהובי.
החתן: אז תגידי לאימא שלך שנהיה
אצלה בערך בשמונה בערב.
* בלי חשבון (יח' 25)
האיש: אני מחפש כרטיס ברכה שיביע
את אהבתי העמוקה, את נאמנותי, את רגשותיי הכניס לאישה האחת והיחידה בחיי.
המוכר: יש לי בדיוק כרטיס כזה
למכירה.
האיש: מצוין, תן לי תריסר.
* חיבור (יח' 25)
המורה: תלמידים, היום אתם כותבים
חיבור בנושא – מה אעשה כשאהיה מיליונר.
בסוף השיעור, המורה
אספה את החיבורים והתפלאה לגלות שתלמיד אחד מסר לה דף ריק.
המורה: למה לא עשית שום דבר?
התלמיד: כי זה מה שאעשה כשאהיה
מיליונר.
* בבית-משפט (יח' 25)
הנאשם: קשה לי לעמוד בעונש.
השופט: עוד מעט תשב.
* ציפיות (יח' 25)
דוד: ציפי, קניתי לך מתנה חבל על
הזמן.
ציפי: מה זה?
דוד: טבעת-יהלומים.
ציפי: דווקא לא בא לי עכשיו על
יהלומים.
דוד: אז מה את רוצה?
ציפי: אני רוצה מרצדס חדשה.
דוד: מאיפה אביא לך מרצדס
מזויפת?
* הרשלה משלם 'בכל כספו' (יח' 25)
עייף, רעב וצמא
נכנס פעם הרשלה למסעדה קטנה.
הרשלה: האם נותנים כאן לאכול חינם?
בעל המסעדה: לא, כאן כל אורח אוכל
ומשלם בכספו.
הרשלה: מצוין! אני רוצה מרק עוף,
צלי אווז וכוס יין משובח.
אחרי שאכל ושבע, קם הרשלה, הוציא מכיסו את
האגורה היחידה שהייתה לו, ונתן לבעל המסעדה.
הבעל: מהי הפרוטה הזו שאתה נותן
לי בשביל הארוחה היקרה שהזמנת לך?
הרשלה: אמרת לי במו-פיך, שכל אורח
אוכל ומשלם בכספו. פרוטה זו היא כספי, וכל כספי.
חידה (יח' 25)
שאלה: איך אפשר להפיל ביצה מגובה
עשרה מטרים מבלי לשבור אותה?
תשובה: מפילים אותה מגובה שנים-עשר
מטרים, אחרי עשרה מטרים היא עוד תהיה שלמה.
* במשרד (יח' 25)
המנהל: תקבעי את הישיבה, בבקשה,
ביום רביעי הבא, לא קרוב.
המזכירה: סליחה… איך כותבים
"יום רביעי" – ב"ע" או ב"א"?
המנהל: את יודעת מה, תקבעי את
הישיבה ביום חמישי.
* שיחת טלפון (יח' 25)
הדוד: שלום! מדבר דוד שמחה מארצות
הברית. קיבלת את המכתב שלי שאבוא לישראל ביום ראשון בבוקר?
האחיין: כן, דוד, קיבלתי. אני מצטער
מאוד אבל אני עובד ביום ראשון בבוקר. אבקש מאישתי שתקבל פניך אך היא לא מכירה
אותך. לכן תיקח ביד את כל המתנות בדי לעזור לה להכיר אותך.
* עצה מתמטית (יח' 25)
א': אני רוצה להתחתן.
רבי: היא יהודייה מבית טוב?
א': כן, לא זאת הבעיה. הבעיה
היא שהיא צעירה ממני בעשרים שנה.
רבי: בן כמה אתה?
א': אני בן ארבעים.
רבי: ובת כמה היא?
א': היא בת עשרים.
רבי: ובעוד עשר שנים בן כמה
תהיה?
א': בן חמישים.
רבי: ובת כמה היא תהיה אז?
א': היא תהיה בת שלושים.
רבי: ובעוד עשר שנה בן כמה תהיה?
א': אהיה בם שישים.
רבי: ובת כמה היא תהיה?
א': היא תהיה בת ארבעים.
רבי: ומה תעשה אז עם הזקנה כזאת?
* בשביל מה הראש (יח' 25)
הקריין ברדיו: האדם הזה עומד בראש המוסד.
הילד בן שבע: אדם גדול שיעמוד על הראש?
* רק רגע (יח' 25)
אישה לבעלה: אני קופצת לרגע לשכנה.
תערבב את הצ'ולנט כל חצי שעה, וכעבור שלוש שעות וחצי תכבה את האש. בסדר?
* מבחן התוצאות (יח' 25)
המורה: "ביצה" מהי? זכר
או נקבה?
התלמיד: תלוי במה שייצא ממנה.
המורה: כלומר?
התלמיד: אם ייצא ממנה תרנגול – זכר,
ואם תרנגולת – נקבה.
אם לא אני לי – מי לי … (יח' 25)
הזקן: הלו, כאן מכבי-אש?
הכבאי: כן.
הזקן: אתמול גמרתי להתקין סלעיה
בחצר שלי ולשתול שתילים יקרים בגינתי…
הכבאי: אדוני, כאן מכבי-אש.
הזקן: השתילים מיוחדים במינם וקשה
להשיג כמותם…
הכבאי: אדוני, אתה צריך, בוודאי,
את חנות הפרחים.
הזקן: לא, אני צריך מכבי-אש.
הכבאי: איזה קשר יש לגינה שלך
ולמכבי-אש?
הזקן: חכו, אני אגיע לזה. רציתי
להודיע לכם שהבית של השכן עולה באש, ואני מבקש מכם שלא תקלקלו לי את הגינה כשתבואו
לכבות את האש.
* הוא והיא (יח' 25)
היא: יקירי, כשנתחתן יהיו לנו
שלושה ילדים.
הוא: איך את יודעת?
היא: הם גרים עכשיו אצל אימא
שלי.
* מתולדות היישוב (יח' 25)
בראשית שנותיה של העיר תל-אביב, הלך לו יהודי עם שני אבטיחים
בידיו. התקרב אליו איש אחד ושאל אותו:
האיש: סלח לי, איפה רחוב
אוסישקין?
התל-אביבי: תחזיק לי רגע את האבטיחים.
האיש לקח את האבטיחים וחיכה.
התל-אביב פרס את
שתי ידיו, משך בכתפיו ואומר:
התל-אביבי: מניין לי לדעת?
* רופא או בנקאי (יח' 26)
היהודי: רבי, מי יותר חשוב בעיניו
אלוהים, רופא או בנקאי?
רבי: רופא חשוב יותר.
היהודי: למה?
רבי: כי כתוב בעשרת הדברות
"לא תרצח" לפני "לא תגנוב".
* או ש-או ש (יח' 26)
בשעות הקטנות של הלילה הבאר כבר ריק,
ורק איש אחד, שיכור כלוט, יושב עדיין ומסרב ללכת הביתה. הוא מזמין בפעם מי יודע
כמה "עוד כוסית אחת ודי". בעל המקום אומר למלצר: לך תגיד לו שאו שהוא
יוצא בכוחות עצמו או שאני מוציא אותו בכוח.
המלצר פונה אל האיש
ומנסה לשכנע אותו להפסיק לשתות.
המלצר: די כבר. שתית כל כך הרבה
בעולם הזה. איך אתה חושב להתקבל לגן-עדן אחרי מאה ועשרים?
השיכור: פשוט מאוד. כשאגיע לשערי
גן-עדן אפתח את הדלת ואסגור אותה, אפתח ואסגור, ושוב ושוב עד שהמלאך יגיע לי:
תחליט כבר, או שאתה נכנס או שאתה נשאר בחוץ!
* מסעדה (יח' 26)
הלקוח: מלצר! מלצר! יש לי זבוב
במרק שלי!
המלצר: אל תדאג, אדוני. הוא לא
ישתה את כל המרק.
* שלושת הדובים (יח' 26)
אבא דוב: מישהו אכל את הדייסה שלי!
הדוב הקטן: מישהו אכל מהדייסה שלי!
אימא דובה: הי, תירגעו! עוד לא הכנתי
את הדייסה בכלל!
* שיח מומחים (יח' 26)
שרלוק הולמס וד"ר ווטסון משוחחים
במחנה אוהלים בחצות הלילה.
הולמס: ווטסון, התעורר! מה אתה
רואה למעלה?
ווטסון: אני רואה שמים נקיים מעננים
עם המון כוכבים.
הולמס: ומה זה אומר לך?
ווטסון: כחובב אסטרונומיה אני מבין
כמה העולם גדול וכמה אנחנו רק חלק קטנטן ממנו. כאדם מאמין, אני מבין כמה אלוהים
גדול וכמה האדם קטן וחלש. וכמטאורולוג חובב אני יכול להגיד לך שמחר יהיה יום יפה.
אבל למה אתה שואל, מה זה אומר לך?
הולמס: שגנבו לנו את האוהל.
* מתנה (יח' 26)
היהודי: קניתי לאבי מעיל במאתיים
דולר. ידעתי שהוא ישאל אותי מה המחיר. ידעתי גם שהוא ייבהל לשמוע את גובה המחיר
ולכן אמרתי לו שהמעיל עלה לי עשרה דולר. כמה ימים אחרי שנתתי לו את המעיל טילפן
אליי אבא ואומר לי בהתרגשות:
אבא: את המעיל שקנית לי בעשרה
דולר מכרתי בעשרים וחמישה דולר. קנה לי מייד עוד שנים עשר מעילים נוספים.
* עצת הרב (יח' 26)
בחור ישיבה: רבי, אני רוצה להתחתן עם
הבת הקטנה של שניאורסן.
רבי: אז תתחתן.
בחור: אבל ההורים שלה מתנגדים.
רבי: אז אל תתחתן.
בחור: אבל התאהבתי בה.
רבי: אז תתחתן.
בחור: אבל ההורים שלי מתנגדים.
רבי: אז אל תתחתן.
בחור: אבל אני לא יכול להיות
בלעדיה.
רבי: אז תתחתן.
בחור: וממה להתפרנס? ואבא שלה לא
עשיר.
רבי: באת להתייעץ. הנה העצה:
תתנצר.
בחור: רבי, למה להתנצר?
רבי: כדי שהכומר יתבלבל, ולא
אני.
* מבחן (עיבוד על-פי א. כהן, 1994)
(יח' 26)
נוכרי: רבי, אתה יכול ללמד אותי את
עקרונות החשיבה התלמודית?
רבי: הקושי הוא להבין את הרוח שמאחורי
הדברים.
נוכרי: אנא, נסה להסביר לי. הדברים
מרתקים אותי.
רבי: בסדר, אבל קודם אבחן אותך.
נוכרי: מצוין.
רבי: אשאל אותך שלוש שאלות. שאלה
ראשונה: שני אנשים ירדו דרך הארובה. אחד היה לבן ונקי והשני שחור ומלוכלך. איזה
מהם יתרחץ?
נוכרי: שאלה קלה ביותר. התשובה
ברורה – המלוכלך יתרחץ.
רבי: לא, דווקא הנקי יתרחץ. הוא
יתבונן במלוכלך ויחשוב שאף הוא מלוכלך וימהר להתרחץ. ואילו המלוכלך יתבונן בנקי
ויחשוב שאף הוא נקי ולא יטרח להתרחץ. ועכשיו שאלה שנייה.
נוכרי: שאל ואשתדל לענות.
רבי: שני אנשים ירדו דרך הארובה,
אחד יצא לבן ונקי והשני שחור ומלוכלך. איזה מהם יתרחץ?
נוכרי: נו, עכשיו אני יודע, הנקי!
רבי: לא. המלוכלך יתרחץ. הוא
יתבונן בעצמו, ישווה את מראה למראה האיש הנקי וימהר להתרחץ. ושאלה שלישית: שני
אנשים ירדו דרך הארובה. אחד יצא לבן ונקי והשני שחור ומלוכלך. איזה מהם יתרחץ?
נוכרי: אינני יודע.
רבי: אמרתי לך שלא תבין את רוח
הדברים. איך יכולים שני אנשים לרדת דרך הארובה כאשר האחד מתלכלך והשני נשאר נקי?
* הודעות (יח' 26)
מנהל המשרד
ביקש מהמזכירה שלו להודיע לאשתו שהוא יתעכב במשרד עד שעתיים.
המזכירה
בישרה למנהל שהיא מילאה את בקשתו והכל בסדר.
המנהל בכל
זאת לא רגוע ורוצה לוודא שאכן כך הדבר.
המנהל: תגידי,
מה בדיוק אמרה אשתי כשהודעת לה שאתעכב עוד שעתיים?
המזכירה: היא שאלה
אותי: תגידי, את בטוחה? אני יכולה לסמוך על זה?
* אצל הרופא (יח'
26)
לפני החתונה
איש זקן בא לרופא שלו.
הזקן: דוקטור,
אני מתכוון להתחתן עם הצעירה ולא יודע איך לחיות אתה.
הרופא: אתה יכול
להעסיק מזכיר שיעזור לך גם בעבודה גם בחיים.
שנה אחרי
החתונה
הרופא: נו, איך
האיש שלך?
הזקן: תודה!
היא בהריון.
הרופא: מצוין!
ואיך המזכיר מרגיש?
הזקן: תודה! גם
המזכירה בהריון.
* אופנה (יח' 26)
הספר: איזו
תספורת אתה רוצה, ידיד הצעיר?
הלקוח: אני רוצה
שתספר אותי קצרצר בצד שמאל, מדורג בצד ימין, שתשאיר לי איי קרחת פה ושם, מעט שער
מדובלל מלפנים, ואילו מאחור, קווצות שער ארוכות.
הספר: הו, זו
תספורת מסובכת מאוד. אני חושש שלא אוכל לעשות לך תספורת כזו. התוצאה לא תהיה בדיוק
כמו שאתה מתאר ...
הלקוח: למה לא?
הרי כך סיפרת את חברי יואל רק אתמול!
* חלוקת תפקידים
(יח' 26)
המפקח אמור
לבוא לבית הספר למחרת היום והמורה דואגת לחלק תפקידים לכל התלמידים בכיתה.
מורה: כשהמפקח
ישאל מי את דגל ישראל, את דינה, תגידי לו: "אדוני המפקח, דוד וולפסון המציא
את דגל ישראל". כשהמפקח ישאל מי כתב את ההימנון הלאומי, אתה אלון, תגיד לו:
"אדוני המפקח, נפתלי הרץ אימבר כתב את ההימנון". וכשהוא ישאל מי ברא
אותנו, אתה שלמה, תגיד: "אדוני המפקח, אלוהים ברא אותנו".
למחרת היום
בא המפקח לכיתה.
המפקח: ילדים,
מי המציא את דגל ישראל?
דינה: אדוני
המפקח, דוד וולפסון המציא את דגל ישראל.
המפקח: ילדים,
מי כתב את ההימנון?
נפתלי: אדוני
המפקח, נפתלי הרץ אימבר כתב את ההימנון.
המפקח: ילדים,
מי ברא אותנו?
אין תשובה.
המפקח חזר על השאלה:
המפקח: ילדים
שיודעים מי המציא את הדגל ומי כתב את ההימנון לא יודעים מי ברא אותנו?
גלי: אדוני
המפקח, שלמה, שאלוהים ברא אותו, לא בא היום לשיעור.
* תגובה מידית (יח'
26)
העשיר: הרשלה,
אם תוכל לומר לי מיד שקר, תקבל ממני רובל.
הרשלי: מה פתאום
רובל? הרגע הבטחת לתת לי שניים.
* שכנוע (יח' 27)
הם נשואים
כבר הרבה שנים ומכירים היטב אחד את שני. הערב הם מוזמנים אצל הקרובים שלו.
האישה: אני
כל-כך לא רוצה ללכת לקרובים שלך!
הבעל: האמת היא
שגם אני לא רוצה. אך תארי לך כמה הם ישמחו אם לא נבוא...
האישה: אתה
צודק. לא בא בחשבון!
* טיול בסאפרי (יח'
27)
התייר: אילו
צעדים צריך לנקוט אם אני רואה פתאום אריה מתקרב אליי?
מדריך התיירים: צעדים
גדולים ומהירים!
* מה עושה אישה
במטבח (יח' '28)
גבר א': אשתי
נמצאת כל היום במטבח.
גבר ב': היא
מבשלת כל כך הרבה?
גבר א': לא, היא
לא מבשלת בכלל. שם נמצא הטלפון.
* שיחה של שוטר התנועה
ושיכור (יח' 28)
שוטר תנועה: שלום
אדוני! לאן אתה ממהר כל כך?
השיכור: להרצאה.
השוטר (מופתע
ומבודח): באיזו נושא?
השיכור: על
פילוסופיה: טוב ורע, שכר ועונש, צדיק ורע לו – רשע וטוב לו...
השוטר (נדהם
וחשדן): מי נותן הרצאה בשעה כל כך מאוחרת?
השיכור: אשתי.
* מי ומי (יח' 28)
קרן: אני לא
יודעת מה לעשות, מאז שהתחתנתי גידי לא מדבר אתי.
סימה: אז מה את
מתכוונת לעשות, להתגרש ממנו?
קרן: לא, מה
פתאום? על קובי אני לא מוותרת!
* כבוד המשפחה (יח'
28)
אבי הכלה: בתי
עומדת להתחתן, ויש לי בעיה: המחותנים רוצים שאני אשתתף בחמשת אלפים שקל להוצאות
החתונה. אני יכול להתחייב רק על אלפיים.
ידיד טוב: אלפיים
יש לך?
האב: איפה? כך
אתה מכיר אותי? אבל אלפיים אני יכול להבטיח ולא לשלם.
הידיד: מי שיכול
להבטיח אלפיים יכול להבטיח גם חמשת אלפים, אל תתיפייף לי.
האב: השתגעת?!
יש לי עוד שתי בנות!
* לפחות (יח' 28)
צעיר יהודי
משכונת חרדים עזב את הישיבה בה למד ויצא לארצות הברית כדי לעשות כסף.
אחרי כמה שנים הוא בא לביקור. אימו
קיבלה את פניו בשדה התעופה ובדרך הביתה שאלה אותט:
אימא: תגיד לי,
זלמן...
ג'ו: אימא,
כבר אינני זלמן, אני ג'ו.
אימא: שיהיה,
אך תגיד לי, מה קרה לזקן שלך?
ג'ו: אימא,
איש לא מגדל זקן בלוס-אנג'לס, לכן גילחתי אותו.
אימא: אבל תגיד
לי, בני, התפללת כל יום שחרית, מנחה וערבית?
הבן: אימא, זה
בלתי אפשרי בארצות הברית!
אימא: אבל שמרת
שבת?
הבן: אימא,
בארצות הברית עובדים בשבת.
אימא: בו, אז
בוודאי ביום הכיפורים הלכת לבית הכנסת כמו כל היהודים האמריקאים...
הבן: האמת היא שביום הכיפורים
האחרון הייתי מחוץ לעיר ולא היה בית כנסת בסביבה, אבל לא אכלתי ארוחת הצהרים.
אימא: אוי,
ויי! תגיד, אתה לפחות עוד נימול?
* לשם מה שעון אם
יש שכנים (יח' 28)
קלמן, פקיד
המשרד, נכנס לחנות שעונים שנמצאת מול משרדו ומדבר עם בעל החנות יוסי.
קלמן: אני צריך
ארון.
יוסי: מצטער,
איננו מוכרים ארונות. אבל יש לנו שעונו קיר יפהפיים ובמחירי מציאה...
קלמן: מי צריך
שעון? לשם מה שעון? אני לא צריך שעון!
יוסי: אתה לא
צריך שעון? בוודאי שאתה צריך שעון, כולם זקוקים לשעונים!
קלמן: בשביל
מה?
יוסי: כי
אחרת... תגיד לי, איך אתה יודע מתי לקום בבוקר?
קלמן: אה, קלי
קלות. לשכן בקומה לידי יש רדיו המכוון בדיוק לשעה שבע בבוקר. אני שומע את הקריין
המכריז – "השעה שבע והרי החדשות מפי..." ואני קופץ מהמיטה.
יוסי: עזוב, איך
אתה יודע מתי לצאת לעבודה, מתי לסיים אותה, מתי לחזור הביתה ואפילו מתי אתה רעב?
קלמן: פשוט
מאוד. עד שאני מתרחץ, מתגלח, מתלבש ואוכל ארוחת בוקר השעה שבע וארבעים. אז אני
יוצא מן הבית למשרד. עד שאני מגיע לתחנת האוטובוס, השעה שמונה. בשמונה בדיוק מגיע
האוטובוס לתחנה ובשמונה עשרים וחמש אני יורד בתחנה הקרובה למשרד. בשמונה ושלושים
אני דופק כרטיס.
בשתים עשרה בדיוק אני רואה את הפקידה לידי מוציאה מהתיק שלה אוכל וזה הסימן שגם
אני צריך לאכול. אני אוכל את הסנדוויץ' שהבאתי מהבית, שותה קפוצ'ינו מהמכונה ומעשן
סיגריה עם השומר. עד שאני גומר את הסיגריה השעה בדיוק אחת, ואני חוזר לעבודה. בשעה
חמש וחצי בדיוק מתקשרת אליי אימא שלי. אחרי השולחן אני מנקה את שולחן העבודה שלי
ומתקפל הביתה. אני יוצא מהמשרד, עולה לאוטובוס ומגיע הביתה בשעה שש.
עד שאני מכין דבר מה לאכול ורואה חדשות בטלוויזיה מגיע השעה ללכת לישון. ולמחרת
בבוקר אני קם לשמע הרדיו של השכן. אני ממש לא זקוק לשעון!
יוסי: ומה קורה
באמצע הלילה כשאתה מתעורר פתאום ורוצה לדעת מה השעה?
קלמן: אה! זה
פשוט מאוד, יש לי חצוצרה!
יוסי: יש לך
חצוצרה? איך אתה יכול לדעת מה השעה על-פי החצוצרה?
קלמן: אין שום
קושי! אני יוצא למרפסת ומתחיל לתקוע בחצוצרה בכל הכוח.
יוסי: אז איך
אתה יודעה מה השעה?
קלמן: אין קל
מזה. השכן שלי, שהרדיו שלו מכוון לשבע בבוקר, פותח את החלון וצועק: "מה אתה
תוקע בחצוצרה בשלוש בבוקר ומעיר את כולם?" אז מתנצל וחוזר למיטה.
* חתן התחתן וכלה
-? (יח' 28)
הילד: למה
אומרים: "הוא התחתן והיא התחתנה"? מילה, הוא התחתן, אבל היא לא התחתנה,
היא התכלתה – הייתה לכלה.
* מין והתנצלות (על
פי ש.ברוש, ל.וינברג, 1986) (יח' 28)
האירוע:
הוא\היא מבקרים בבית ידידים. לפתע – שלא במתכוון – הוא\היא נתקל\ת יפה והדורה.
הצנצנת נופלת ונשברת. תגובות גברים ותגובות נשים:
גברים מתנצלים:
א.
אני מתנצל.
ב.
תמיד כשאני בא אליך קורה לי משהו.
ג.
סליחה, דברים כאלה קורים לי כל הזמן.
ד.
אני נורא מצטער, האם יש דרך לפצות
אתכם.
ה.
מצטער, נצפה אתכם.
ו.
חברים טובים עולים כסף.
ז.
איזה רעש נחמד...
ח.
יש דברים יותר גרועים מזה.
ט.
אין לי מה לומר, תמיד אני מוכרח
לעשות נזק.
י.
כפרה.
יא. מי בכלל שם
פה דבר כזה?!
נשים מתנצלות:
א.
אני באמת מצטערת, אנסה למצוא אותו
דבר, אף-אל-פי שאני מבינה שלא יהיה אותו דבר.
ב.
אני ממש מצטערת. מה יהיה?
ג.
יה, מה יהיה אם לא אוכל להחזיר דבר
כזה?!
ד.
אוי, שזה יקרה לי?!
ה.
מצטערת, ממש מצטערת (שלוש דמעות
נושרות)
ו.
אוי, אלוהים אדירים, מה עשיתי. אני
ממש צריכה לפצות אתכם.
ז.
אני נורא מצטערת, אתם תקבלו משהו
הרבה יותר יפה.
ח.
אוי ואבוי לי! מה עשיתי?!
ט.
אוך, מגיע לי מכות.
* קבצן מקצועי (יח' 29)
קבצן א': אילו
הייתי רוטשילד, יכולתי להיות עוד יותר עשיר ממנו.
קבצן ב': איך?
קבצן א': לא הייתי
מפסיק לעבוד.
* תיאוריה ומעשה (יח' 29)
גבר א': אתה
מאמין בסוציאליזם?
גבר ב': בוודאי,
זאת דרך החיים הנכונה. כולנו שווים ועלינו לחלק הכל בצורה שווה.
גבר א': אילו היו
לך שני סוסים היית נותן לי אחד?
גבר ב': בוודאי.
גבר א': ואילו
היו לך אתי פרות היית נותן לי אחת?
גבר ב': בוודאי.
גבר א': ואילו
היו לך שתי עזים היית נותן לי אחת?
גבר ב': לך
לעזאזל, אתה יודע שיש לי שתי עזים.
* אילו... (יח' 29)
הבעל: אילו רצת
קצת יותר מהר, לא היינו מאחרים את הרכבת.
האישה: אילו לא
מיהרת כל-כך, לא היינו מחכים כל-כך הרבה זמן לרכבת הבאה.
* הרשלה-רופא (יח' 29)
האישה:
ד"ר, בעלי חולה, הוא חש כאבים בפרקים, חולשה וצמר מורת.
הרשלה: בעלך
חולה במחלת הטיפוס. אני רואה שהידיים שלו מכוסת כתמים אדומים...
האישה: על מה
אתה מדבר? בעלי צבע, וידיו מוכתמות בצבע!
הרשלה: ברוך
השם! לולא היה צבע, היה מת מטיפוס...
* רימון ורימון (יח' 29)
קריין ברדיו: היום
בבוקר הערבי זרק רימון על מכונית ישראלית.
הילד הפעוט: אילו
הייתי שם, הייתי זורק על ערבי אשכולית שלמה.