Jewish Education Amidst Rising Antisemitism  volume 22:2 Winter 2024

Language Defines Identity: A Literary Unit on Multilingualism and Multiculturalism

by | May 7, 2026 | Hebrew Language and Culture | 0 comments

אירועי השבעה באוקטובר ומה שאירע בעקבותיהם היו שבר שהשפעתו עדיין מהדהדת בכול. לא רק שערעור תחושת הביטחון, האמון, והאמונה שלי עצמי הקשו עליי לעמוד בכיתה וללמד ״כרגיל״, גם תלמידיי בצפון קליפורניה הרחוקה והבטוחה חשו שמשהו נסדק. בימים הראשונים שלאחר הטבח, תלמידים אמרו לי שלראשונה בחייהם הם נחשפים לגילויי אנטישמיות וחוששים לביטחונם האישי, או לעסק בעל הנראות היהודית מאוד של משפחתם. הדהימה אותי העובדה שגם בתיכון היהודי הקטן שבו אני מלמדת (180 תלמידים), תלמידים, אנשי סגל ומשפחותיהם הכירו אישית חטופים, ניצולים, לוחמים וחללים.

בשנת הלימודים 2024-2025, תכננתי ללמד את ההקבצה המתקדמת שלנו (כיתות ט׳-יב) קורס בספרות עברית. היחידה שעמה החלטתי לפתוח את השנה עוסקת ברב-לשוניות ורב-תרבותיות, נושא שמעסיק אותי בחיי האישיים והמקצועיים כאחד: אני ישראלית-אמריקאית דוברת שלוש שפות, שחיה בבית רב לשוני ורב תרבותי, ומתפרנסת מהוראת עברית, מתרגום, וממתורגמנות. בעלי ואני גידלנו באדיקות בן תלת-לשוני. את היחידה תכננתי לקהל היעד שהוא תלמידיי ותלמידותיי המתקדמים, במטרה מודעת לחזק את זהותם הרב-לשונית ולחקור איתם ואיתן את הקשר בין שפה לתרבות וזהות. היחידה חוגגת ריבוי שפות וזהויות ובונה בקרב התלמידים והתלמידות מודעות וגאווה בריבוי הלשונות והתרבויות בחייהם.

נראה היה לי שכעת, בשנה הראשונה שלאחר אסון שבעה באוקטובר, קיבלה היחידה משנה תוקף והצדקה חדשה למטרותיה אלה.

מן השאלות הגדולות של היחידה: איך שפה מגדירה זהות? איזה ערך יש ללימוד שפה נוספת?

מטרת השיעור הראשון של היחידה (ושל שנה״ל) היתה, כמובן, היכרות והצגת נושא היחידה, אך גם ניסוח הערך שבלימוד שפה נוספת. קראנו וניתחנו מספר ציטוטים ופתגמים, כולם עוסקים ברב-לשוניות. לאחר הפיצוח, שוחחו התלמידים בזוגות על הציטוט שהכי דיבר אליהם. שיעורי הבית היו לכתוב פסקה שתסביר מהו הערך שבידיעת שפה נוספת בעיני כל אחד מהתלמידים. בדיעבד, הצטערתי שלא חזרתי איתם ואיתן בסוף היחידה לפסקה זו כדי לברר האם עד סוף היחידה חלו שינויים או התפתחויות בדעתם.

כחלק מתהליך ההיכרות, יצרו התלמידים והתלמידות מעין ״תעודות זהות״ בצירוף תמונה או ציור של עצמם. הם נדרשו לכתוב שם את שמם, את האופן שבו הם רוצים שאפנה אליהם בכיתה (רבים מתלמידיי מבקשים שאשתמש בשמם העברי, למשל), אבל גם את השפות שמדברים במשפחה לפי דורות:

במשפחה שלי מדברים: אני_________ההורים______ הסבים _________.

Gratz College Master's Degree in Antisemitism Studies

מן השאלות הגדולות של היחידה: למי שייכת השפה? מי קובע איך לדבר, ומה נכון או לא נכון? איך מחדשים מילים בעברית? אילו שפות השפיעו על העברית, ואיך?

לאחר שקראנו את הפרקים ב״הבכור לבית אב״י״ העוסקים במילים שחידשו אליעזר ובן ציון בן יהודה, וניתחנו מעט את הדרכים ששימשו אותם לשם כך, נתתי לכל אחד מהתלמידים גזיר נייר ועליו המילים שנכנסו אל העברית מתוך השפה המדוברת במשפחתו, לפי אתר האקדמיה ללשון העברית. ביקשתי שיוסיפו את הגזיר לתעודת הזהות שלהם, שתלינו יחד על אחד הקירות בכיתה. כך בין רגע, הפך קיר אחד בכיתתנו לקיר רב לשוני, עם מילים באנגלית, פולנית, ערבית, ספרדית, רוסית וגרמנית, המשמשות גם בעברית. כך למדו התלמידים על נקודות המפגש בין השפות ועל השפעתן זו על זו. הייתה זו גם הזדמנות טובה להציג בפניהם את אתר האקדמיה ללשון העברית, ולהתוודע לעבודתה ולנוכחותה ברשתות החברתיות. הם קיבלו משימה לשוטט באתר ואז לחלוק עם כלל הכיתה דבר אחד שלמדו ממנו. כאשר שאלתי אותם ואותן אם לדעתם יש גם היום צורך בגוף כמו האקדמיה, התפתח דיון מעניין בשאלה מי מכתיב את השימוש בשפה: דובריה או האקדמאים המלומדים.

מן השאלות הגדולות של היחידה: כיצד נוצר המיתוס סביב אליעזר בן יהודה?

לאורך היחידה קראנו יחד את ״הבכור לבית אב״י״. את שני הפרקים הראשונים קראנו וניתחנו יחד בשיעור כדי להכיר את הדמויות הראשיות ולהקל את הכניסה לעולם של הרומן, אבל גם כדי להורות על אסטרטגיות קריאה כמו מה לעשות כשנתקלים במילה לא מוכרת. מכאן ואילך, תלמידיי המתקדמים יותר המשיכו לקרוא את הרומן המקורי, ומיעוטם קראו את העיבוד לעברית קלה של סדרת ״גשר״. חילקתי את הרומן למנות קריאה שבועיות, ופעם בשבוע ישבנו במעגל על השטיח בכיתה ושוחחנו במשך מספר דקות על מה שקראנו. השיחה הייתה חופשית למדיי, ועודדתי את התלמידים לחלוק את תגובותיהם הרגשיות לבן ציון הילד הבודד שמאבד את כלבו האהוב, לילדי השכונה המתאכזרים אליו, ולבן יהודה האב הקשוח והמרוחק מילדיו. בכל פעם אני מגלה מחדש עד כמה הספר סוחף את התלמידים ומעורר דיונים על הורות, הקרבת חיי המשפחה לטובת האידיאלים, מפעל החיים של האב, ועוד. מפעם לפעם קראנו סצנות יחד, כולל כמה בעייתיות במיוחד בהן ניכרת השיפוטיות של המחברת עצמה. לאורך כל היחידה הפניתי גם את תשומת לבם של תלמידיי למיתוס שנבנה סביב בן יהודה, בין השאר הודות לרומן מצליח זה. הדגשתי בפניהם שוב ושוב שרבים וטובים היו שותפים למפעל החייאת השפה העברית – חלקם אף מוזכרים ברומן.

עם ההתקדמות בקריאה, אתגרתי את תלמידיי לחשוב על פרויקט כיתתי שנוכל לעשות כדי להיכנס אל עולמן של הדמויות. הם הציעו לפרסם עיתון בעברית בבית הספר, ברוח ״הצבי״ של בן יהודה. הם חילקו ביניהם את המדורים, והפיקו תחת ידם בהנאה ניכרת גיליון שכלל מאמר מערכת שהסביר את הרעיון מאחורי העיתון, ראיון עם תלמיד ברמת המתחילים, ביקורת אוכל על ארוחות הצהריים בבית הספר, קריקטורות בהשראת ״הבכור לבית אב״י״, בדיחות וחידות, מדור עצות, פרסומות, כתבה על נבחרת הכדורסל, ועוד. חלקנו את הגיליון עם משפחות התלמידים, ובית הספר אף הציג עותקים ממנו לצד גיליונות העיתון הרשמי של בית הספר בשפה האנגלית בלובי הבניין. גם הפרויקט הכיתתי הזה תרם לתחושת הגאווה של התלמידים, על שהצליחו להוציא תחת ידם תוצר ממשי שיכלו לחלוק עם הקהילה כולה.

Gratz College Master's Degree in Antisemitism Studies

מן השאלות הגדולות של היחידה: איך הצליחה העברית להפוך לשפת הרוב בישראל, ומה היתרונות והחסרונות שהיו בכך?

את רגע ההגעה של אליעזר ודבורה הצעירים אל נמל יפו ניצלתי כדי לדבר על הגעתו של אבות ישורון, אז יחיאל פרלמוטר, כארבעים וחמש שנה מאוחר יותר, לחופי הארץ. בשירו ״שיהיה בכיף״ מונה ישורון את כל מה שעזב מאחור: ארץ, שפה, עם, משפחה. ובמקומם, הוא אומר, ״לקחתי עברית תל-אביבית״. השיר כתוב בשפה פשוטה, והיצירתיות בשפה ברורה לתלמידים—אולי נובעת מהיותה של העברית שפה נוספת, נרכשת. בשיר, וגם בקטע מראיון עימו שקראנו יחד, מבליט ישורון את היות השפה חלק מזהותו, כמו ארץ, עם, ומשפחה. הוא יצר מחדש זהות חדשה, בשם חדש ובשפה חדשה – העברית.

ב״תמונות מבית הספר העממי״ אמנון שמוש מתאר היררכיה של שפות, וכן של מרחבים שבהם קובעים הילדים באיזו שפה ידברו אל הוריהם (ערבית, יידיש, עברית). התלמידים שלי, חלקם בנים ובנות להורים ישראלים, מכירים את החוויה על בשרם, ומזדהים עם המספר-הילד בסיפור. שמוש מתאר את הימשכותו אל בית הכנסת הספרדי על זמירותיו מחד ואל שפת הים עם חבריו הצברים מאידך. לאחר לבטים, הוא בוחר ב״עולם החדש״ – החילוני ודובר העברית. תלמידיי כתבו לו מכתב והחוו את דעתם על בחירתו, חלקם גם השיאו לו עצה באשר לזהותו. הם השתמשו בסיפור ובדברים שהילד-מספר אומר בו כדי לנמק את דעתם. המשך היצירה אפשר לנו לדון במתח שבין ראיית העולם האשכנזית לזו הספרדית או המזרחית וביחסי מורים-תלמידים. שמוש משתמש במילה ״גאווה״ כשהוא מתאר את יחסו למוצאו, ואני מוצאת שהסיפור מדגים לתלמידים את הגאווה שהיחידה מבקשת לטפח בזהותם דוברת העברית.

התלבטות נוספת, עכשווית הרבה יותר, היא זו של אריק אבר בשירתו המדוברת ״מי אני מה״. כאן המלחמה היא כבר לא בין שפות, אלא בין זהויות שנבנות על בסיס שפה ומבטא, אך גם על בסיס בגדים והתנהגויות. גם כאן משורטטת היררכיה של תרבויות, וגם כאן, הכרעת הדובר מספקת רגע קצר של גאווה. התלמידים דנים ומשווים בכתב בין מספר היבטים בשתי היצירות.

מן השאלות הגדולות של היחידה: איזו זהות יש למי שדובר/ת יותר משפה אחת? איך אפשר לשמור על יותר משפה אחת פעילה, ומכאן יותר מזהות אחת?

קיימתי גם פאנל מיוחד של דוברים דוברות שהתארחו בכיתתנו וענו על שאלות שהתלמידים הכינו. כל אחד מהם התנסה בחיים בסביבה רב-לשונית וסיפר על כך לתלמידים: מורה בבית הספר שגדלה בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד וחויבה לדבר אפריקנס גם בבית יום אחד בשבוע, מורה שהתגורר בירושלים ושלח את בנו ללמוד בבית הספר הדו-לשוני ״יד ביד״, אשת חינוך שלמדה בסתר בילדותה בתל אביב יידיש מאביה, שחקן בתאטרון היידי, על אפה ועל חמתה של אמה.

Gratz College Master's Degree in Antisemitism Studies

מן השאלות הגדולות של היחידה: איך ומתי הופך השימוש בשפה להצהרה פוליטית?

באמצעות ניתוח כרזות מאתר הספרייה הלאומית דנו במדיניות הלשונית שהייתה נהוגה בתקופה שאחרי פעילותו של בן יהודה ובתקופות מאוחרות קצת יותר. דיברנו על הצורך ליצור שפה משותפת בארץ שרבים מתושביה מהגרים, ובמחירים הכרוכים במאמץ הזה. סקרנו גם האופן שבו חוק הלאום הגדיר מדיניות לשונית ב-2018.

כל זה הכשיר את הקרקע להבנת השירים הבאים ביחידה: ב״שיר קנייה בדיזינגוף״ של ארז ביטון בדקנו כיצד מבנה השיר והשימוש בחזרות מתארים את כישלון קניית החנות, כלומר, ההשתלבות במקום האופנתי. תהינו גם מהי ״העברית האחרת״ שהדובר חוזר אליה בסוף השיר. שאלנו את עצמנו האם היא, לדוגמה, ה״אשדודית״ שסמי שלום שטרית כותב עליה ב״שלא תבינו מילה״. אלי אליהו ב״מתחת לפני האדמה״ מבדיל גם הוא, בדומה לאמנון שמוש, בין השפה והתרבות המשמשות במרחבים הציבוריים ואלה המשמשות במרחבים הפרטיים. השיר, כמו גם שירה של עדי קיסר ״קיצור תולדות האהבה״, מדגים את המחיר הכרוך במאמץ להעדיף שפה חדשה ומאחדת על פני שפות המהגרים השונות. בהשראת שירה של קיסר, ביקשתי מהתלמידים לחשוב ולספר על הקשר שלהם עם הסבים שלהם, ולכתוב קטע יצירתי על מסורת או פעולה שאבדה במשפחתם במעבר הבין דורי. סיימנו את היחידה עם ״הערבית שלי אילמת״ של אלמוג בהר, שעוסק בזהות השונה שהשפות השונות של הדובר – עברית וערבית – יוצרות אצלו. דרך בחירת המילים והדימויים, השיר גם מסמן את המרחב הפרטי או הציבורי שיש לכל שפה ואת היחסים הטעונים ביניהן. 

למעט הטקסט של אמנון שמוש והשיר של אלמוג בהר, רוב הטקסטים שקראנו או שמענו היו בעברית פשוטה יחסית, ופיצוחם לא דרש זמן הוראה רב מדי. בטקסטים של שמוש ובהר הקדשתי זמן רב יותר ללימוד אוצר מילים ספציפי. שירו של בהר מופשט ומתאר רעיון מורכב מאוד, ויכולתי לראות הבדל בהבנתו בין התלמידים הצעירים בכיתה (כיתות ט-י) לתלמידים הבוגרים יותר (יא-יב). כפי שציינתי לעיל, ״הבכור לבית אב״י״ זמין גם בגרסת עברית קלה, מה שהקל מאוד על העבודה איתו.

בסוף היחידה, הכין כל תלמיד הרצאה קצרה בסגנון TED על אחת מהשאלות הגדולות של היחידה, תוך התייחסות לשתי יצירות שלמדנו לפחות. ההרצאות הוצגו באירוע סימפוזיום מיוחד שערכנו, והתלמידים היו רשאים להזמין אליו אורחים מבית הספר ומהקההילה. רבים מתלמידיי בחרו להזמין את הוריהם דוברי העברית, שהתרגשו עד דמעות לשמוע את המתבגרים והמתבגרות שלהם מדברים בגאווה על זהות שנבנית דרך השפה, בעברית כמובן. בשאלוני משוב שהעברתי בין תלמידיי ציינו כמה מהם רכיבים ביחידה שעוררו במיוחד את עניינם: תלמידה אחת, שלא באה ממשפחה דוברת עברית, ציינה כי היא מעולם לא חשבה על עצמה כרב-לשונית או רב-תרבותית והיחידה היתה עבורה גילוי. לעומתה, תלמיד אחר ציין כי הנושא תמיד עניין אותו והוא שמח על ההזדמנות להעמיק בו. תלמידים אחדים נהנו במיוחד להציג מול קהל את התובנות שלהם מהיחידה בהערכה המסכמת. אחרות ציינו את השירה שלמדנו יחד כחלק המעניין ביותר, אחרים חשו כי הם למדו רבות על התרבות הישראלית במהלך היחידה. התלמידים המתקשים יותר נהנו לדון במנות הקריאה השבועיות במסגרת הכיתתית וציינו כי כך יכלו לוודא שהם הבינו את מה שקראו בבית. 

חלק מחוויית הלימוד בתיכון היהודי היא ההזדמנות שיש לתלמידים לחקור ולגבש את זהותם היהודית. יחידה זו מאפשרת לדוברי העברית שביניהם לגבש את זהותם זו גם דרך השפה, ולבחון גם את קשריהם למשפחתם דרך השפות המדוברות בה, כפי שעושים רבים מהכותבים שאת יצירותיהם קראנו. מבלי להתייחס בפירוש לאירועי השבעה באוקטובר ולמשמעויות הפוליטיות שלהם, מצאתי שלימוד היחידה סיפק לי נחמה ותגובת התלמידים לה היו לי מקור עידוד והשראה. ביקשתי להראות לתלמידיי כי העברית היא נכס שיש לנו הזכות לחלוק כיהודים, והוא מרכזי לזהותנו.

Gratz College Master's Degree in Antisemitism Studies
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments

מרב רוזנבלום מלמדת בבית ספר תיכון יהודי קהילתי במפרץ (סן פרנסיסקו, קליפורניה). יש לה נסיון רחב בהוראה במסגרת קהילות וגם בהוראה למבוגרים. למירב יש תואר ראשון בספרות אנגלית וספרדית, תואר שני בספרות אנגלית, תואר שני בתרגום, והכשרה להוראת עברית לתלמידים שאינם דוברי עברית מהבית.

From The Editor: Spring 2026

From The Editor: Spring 2026

By the time I entered the elementary school I attended, it had been around for nearly 50 years and was already in decline. Despite the challenges, there were two things which left a lasting impression. The Jewish studies, which occupied the first half of the day, were all conducted in Hebrew, Ivrit beIvrit; some of the teachers were dedicated, die-hard Hebraists who provided me with a very solid foundation. The Hebrew that I learned gave me access to Israeli songs popularized after the Six Day War and to classic Jewish texts—the siddur, Humash, and even to Gemara (yes, Aramaic and Hebrew are closely connected). The language enabled me to act as a translator when my father’s cousin came to visit from Israel, and even enabled me, years later, to attend a regular Israeli yeshiva—in Hebrew.

Aside from the Hebrew language, the school was suffused with Israeli culture.

Hebrew, Achievement, and Educational Leadership: The Process of Building Depth and Durability

Hebrew, Achievement, and Educational Leadership: The Process of Building Depth and Durability

בבתי ספר יהודיים בתפוצות, הוראת עברית נעה זה שנים בין שני קטבים: מחד, שפה של זהות, רגש וחיבור לעם ולמדינה; מאידך, מקצוע הנאבק על מקומו מול תחומי דעת הנתפסים כ”ליבתיים” ובעלי יוקרה אקדמית. כמנהל מחלקה לעברית וכמורה בבית ספר יהודי־ציוני, מצאתי את עצמי שואל לא פעם: האם תפקידי הוא להגיב לציפיות משתנות של תלמידים, הורים והקשר פוליטי, או שמא להציב חזון חינוכי ברור—גם במחיר של חיכוך, עומס ואתגר מערכתי. מתוך התבוננות בזהותי כמחנך עברי־ציוני ובחיבור לערכים שעליהם גדלתי, בחרתי לראות בעברית לא רק כלי זהותי אלא תחום דעת מלא: שפה חיה, תרבות עשירה, וספרות ושירה הראויות להילמד ללא התנצלות ובסטנדרטים אקדמיים ברורים.

When Hebrew Became a Lifeline: Teaching Language, Culture, and Identity After October 7

When Hebrew Became a Lifeline: Teaching Language, Culture, and Identity After October 7

A few days after October 7, I received an email from the parent of one of my students. The message itself was simple: a link to a video of the prayer for the soldiers of the Israel Defense Forces, set to music. But it was the words, written by the student, that stayed with me:

I’m sure you’ll like this video because you are Israeli. It’s a good song, very encouraging. I hope Hashem will watch over all our soldiers and bring them home safely so there will be peace.

This was not an assignment. No one had asked her to do this. It was an instinctive act of connection—a student using Hebrew, prayer, and music to reach out to her teacher and to Israel. In that moment, it became clear to me that Hebrew in my classroom had changed. It was no longer only a subject to be mastered; it had become a lifeline.

Successful Shelihim

Successful Shelihim

Jewish Educational Leadership: What do you see as the real value of shelihim?

Bini Krauss: Ivrit beIvrit has long been a central pillar of what we believe in. I know that there are fewer schools doing that today than there were twenty years ago, for sure, but it’s still something that’s very important to us. So the first thing is that if we want to do it properly, it’s probably good to have people who speak Ivrit as their native language. It’s not the only way to do it, but I believe that it is certainly the best way. Many years ago, I taught at the Yeshivah of Flatbush. I was not a native Hebrew speaker, but I think that I was pretty good. Nonetheless, it is much better for students to interact regularly with those for whom Hebrew is native.

From Exposure to Expression: A Schoolwide Model for Increasing Hebrew Production through Joyful Culturally Rich Pedagogy

From Exposure to Expression: A Schoolwide Model for Increasing Hebrew Production through Joyful Culturally Rich Pedagogy

Despite significant growth across nearly all curricular areas in recent decades, Hebrew language instruction remains a persistent challenge in many Jewish day schools. While schools throughout the diaspora have sought to address this issue by employing shelihim from Israel, this model has raised ongoing concerns, including a lack of continuity due to frequent staff turnover, uneven pedagogical training, differing cultural assumptions about teaching and learning, and questions of quality control. At the Moriah School (Englewood, NJ), these long-standing concerns converged with a broader question that many school communities face: How could it be that a child could spend twelve years in a Jewish day school and still struggle to speak Hebrew?

This urgent question became the catalyst for our recent initiative. The school’s leadership felt that the moment had arrived for a bold, systemic rethink. Student outcomes in many subjects were improving, yet progress in Hebrew remained stagnant.

Teaching Hebrew in a Changing World

Teaching Hebrew in a Changing World

אולי נתחיל בשאלה פשוטה מאוד. למה זה חשוב שיהודי בתפוצות ילמד עברית, ואיך זה משפיע על חייו?

אני חושב שהיא באמת שאלה מאוד מורכבת, מכיוון שאחד מהאתגרים הגדולים שיש היום בתפוצות הוא להתמודד עם השאלה “למה עברית?”. אני חושב שלכולם די ברור למה צריך לעסוק בתכנים יהודיים—בחלק מבתי הספר קוראים לזה מקצועות הקודש, בחלק מבתי הספר מגדירים את זה אחרת—אבל לכולם מאוד ברור שבית ספר יהודי צריך שתהיה לו זיקה ליהדות. אך מבחינת העברית יש היום הרבה מאוד סימני שאלה גדולים. ה”אני מאמין” שלי, והוא שלי בלבד, זה שאנחנו מלמדים עברית משתי סיבות. אלף, מתוך זה שהעברית היא חלק מהעולם היהודי. אי אפשר לנתק את העברית מכל ההיסטוריה היהודית. העברית היא הערך הבסיסי ביותר של היהדות.

Hebrew as an Identity Anchor in Diaspora Supplementary Schools: A Response to a Secular-Israeli-Jewish community

Hebrew as an Identity Anchor in Diaspora Supplementary Schools: A Response to a Secular-Israeli-Jewish community

הוראת עברית כעוגן זהותי בחינוך המשלים בתפוצות: מענה לצורך הקהילה הישראלית-חילונית

מאת: אליאנה גורדון, נירית פריקורן וטל זילברשטיין פז

תקציר

מאמר זה מציג מודל פרקטי ליצירת תחושת שייכות וטיפוח זהות ישראלית-יהודית רב-שכבתית בקרב ילדים להורים ישראלים החיים בתפוצות, בדגש על קהילתיות ועל יחס ליהדות כתרבות חיה ומתפתחת. המאמר מתמקד באופן שבו בית ספר לעברית משלים יוצא מגבולות המוסד הלימודי וממסגרת השיעור הפרונטלי והופך לעוגן קהילתי, תרבותי, וחיוני עבור הקהילה המקומית כולה.

From Immersion to Deliberation: A Model for Hebrew Identity Education

From Immersion to Deliberation: A Model for Hebrew Identity Education

In recent years, we have found ourselves returning to a question that feels both old and new: If early Zionist thinkers believed that reviving Hebrew could reshape Jewish life, how might they have imagined teaching it in communities far from the land where it would be revived? We are not historians of Zionist pedagogy, and we do not pretend to reconstruct their educational blueprints. But reading figures such as Ze’ev Jabotinsky alongside other early twentieth-century voices forces us to pause and plan intentionally. For them, Hebrew was never meant to function merely as a school subject. It was imagined as atmosphere, as music, as discipline, as shared inheritance. It was something that would seep into consciousness and form character.

Ze’ev Jabotinsky, founder of the Revisionist Zionist movement and the Betar youth organization, is often remembered for his political writings and sharp polemics. Yet woven throughout his speeches and essays is a sustained concern with formation.

What Would Jabotinsky Expect from a Hebrew Program Today?

What Would Jabotinsky Expect from a Hebrew Program Today?

In recent years, we have found ourselves returning to a question that feels both old and new: If early Zionist thinkers believed that reviving Hebrew could reshape Jewish life, how might they have imagined teaching it in communities far from the land where it would be revived? We are not historians of Zionist pedagogy, and we do not pretend to reconstruct their educational blueprints. But reading figures such as Ze’ev Jabotinsky alongside other early twentieth-century voices forces us to pause and plan intentionally. For them, Hebrew was never meant to function merely as a school subject. It was imagined as atmosphere, as music, as discipline, as shared inheritance. It was something that would seep into consciousness and form character.

Ze’ev Jabotinsky, founder of the Revisionist Zionist movement and the Betar youth organization, is often remembered for his political writings and sharp polemics. Yet woven throughout his speeches and essays is a sustained concern with formation.

Resilience in Jewish Education Begins With Hebrew

Resilience in Jewish Education Begins With Hebrew

כמעט שמונה עשורים מהווים בתי הספר “המלך דויד” (King David) ביוהנסבורג רשת של בתי ספר יהודיים, הפועלת תחת חסות ועד החינוך היהודי בדרום אפריקה. הרשת כוללת ארבעה קמפוסים ומציעה חינוך מגיל גן ועד תיכון, במסגרת משותפת לבנים ולבנות, ובה לומדים כיום כ־2700 תלמידים ומלמדים כ־385 מורים. בתי הספר פועלים ברוח אורתודוקסית-מסורתית, תוך פתיחות וקבלת תלמידים ממשפחות יהודיות מגוונות. לצד חינוך כללי ברמה גבוהה, מושם דגש משמעותי על לימודי עברית ולימודי יהדות, כחלק מתפיסה חינוכית הרואה בשפה, במסורת ובקשר למדינת ישראל מרכיבים מרכזיים בזהותם של התלמידים. במסגרת קהילה יהודית מגובשת ובעלת ציפיות ברורות, בתי הספר שואפים לחנך תלמידים בעלי זהות יהודית וציונית, תחושת שייכות, ואחריות כלפי הקהילה והחברה.

כאשר התחלתי להוביל את תחום העברית בבית הספר, הבנתי שהשאלה איננה כמה שעות עברית נלמדות (למרות שאף זו שאלה חשובה), אלא איזה מעמד יש לעברית בתרבות הבית ספרית.

Shinshinim in Schools: An Insider View

Shinshinim in Schools: An Insider View

The following interview has been edited for clarity and brevity.

Jewish Educational Leadership: Many of our readers are familiar with what a shinshin is, but not all. Can you tell us briefly?

Shira Rafalovitz: Sure. Shinshin is short for shenat sherut, a year of service. It is a year of volunteer work that some Israelis do before they start the army. Most people do their sherut in Israel, volunteering in lots of different places, but some of us choose to go overseas to work in schools or Jewish communities where we think that we can help build bridges between Jewish communities around the world and Israel. I got placed in Detroit, where I did most of my work at Frankel Jewish Academy, the high school. I also did some teaching in a Sunday school with younger kids and with a synagogue.

Preparing Shelihim for Transformative Educational Leadership

Preparing Shelihim for Transformative Educational Leadership

Ben Porat Yosef (BPY) is an Early Childhood-8th grade Modern Orthodox yeshiva day school (Paramus, NJ). The school was founded 25 years ago, initially as a Sephardic educational institution, and shortly thereafter shifting to our current model as a dual-curriculum Sephardic and Ashkenazic school, where students who hail from either heritage and tradition are welcomed and celebrated. Moreover, the educational program trains our students in the laws, customs, and culture of the varied Sephardic and Ashkenazic traditions.

The other core element of our mission is to develop in our students a love for Am Yisrael, Eretz Yisrael, and Medinat Yisrael. This is executed in a variety of ways, and two central components are our Hebrew Immersion model and our shelihim program.

Many Diaspora day schools aspire to effectively teach Judaic Studies in Ivrit, for both philosophical and educational reasons. However, there are several significant challenges that have likely contributed to less-than-ideal implementation in the broader field.

Cafe Ivrit: Hebrew Conversation & Connection for Supplemental School Students

Cafe Ivrit: Hebrew Conversation & Connection for Supplemental School Students

In supplemental school settings, there is so much for our students to learn in so little time. With a focus on learning Jewish traditions and preparing for Benei Mitzvah services, students often interact with Hebrew as an ancient language used in prayer and the Torah. It can be challenging for educators to allocate additional preparation and class time for students to experience Hebrew as a modern, spoken language.

Congregation Beth Elohim (Acton, Massachusetts) is an independent synagogue of about 200 families. We strive to foster a warm, welcoming, and inclusive environment that fulfills the ever-changing needs of our Jewish community. Our supplemental Religious School includes students from kindergarten through 10th Grade. We seek to create a learning environment that is warm and engaging, and to create a love of learning and a strong Jewish connection that will stay with our students throughout their lives.

Critical Conceptual Tools with Practical Application for Strengthening Hebrew Language Instruction and Learning

Critical Conceptual Tools with Practical Application for Strengthening Hebrew Language Instruction and Learning

Over the past several years, I’ve found myself in the same conversation again and again with teachers, department chairs, and school leaders who care deeply about Hebrew but feel stuck. Not stuck because of a lack of passion, and not even because of a lack of resources, but because of something harder to name: a lack of shared clarity.

The questions come in different forms: What is the role of Hebrew in Jewish day schools today? Why teach Hebrew? Why learn Hebrew? What is Hebrew meant to accomplish? What should a graduate of a Jewish day school know and be able to do in Hebrew? Who is an effective Hebrew educator? What does effective Hebrew language teaching and learning actually look like?

At first, these questions may sound abstract. However, strong frameworks can help shape very real decisions: how time is used, how teaching is approached, which curricula are chosen, and how educators are supported.

Hebrew 2.0- A Language that Shapes Reality: Hebrew as a Catalyst for Developing Thoughtful, Engaged an  Influential Youth

Hebrew 2.0- A Language that Shapes Reality: Hebrew as a Catalyst for Developing Thoughtful, Engaged an Influential Youth

The transformations of the 21st century bring with them fundamental changes in the way we understand second language acquisition processes. Social, cultural, and economic shifts are creating a reality in which intercultural and multilingual interactions are becoming central to our daily lives. In this reality, researchers and educators who teach languages are called upon to be attentive and open to change, and to adapt instruction to evolving contexts, to prepare learners to navigate a complex and unpredictable world. Accordingly, there is a growing need to adopt an updated perspective on second language acquisition, one that is suited to a dynamic reality and reflects the broad cultural and identity-related contexts within which language learning takes place.

Many education systems are now aware of the need for reforms and the renewal of content and teaching methods, so that these may incorporate, as an inherent part of the learning process, the new skills that students require in the 21st century: communication skills, creativity, critical thinking, problem solving, and collaboration.

Caring For Our Students & Ourselves In The Face Of Antisemitism

Reach 10,000 Jewish educational professionals. Advertise in the upcoming issue of Jewish Educational Leadership.

Caring For Our Students & Ourselves In The Face Of Antisemitism

Do you want to write for Jewish Educational Leadership? See the Call for Papers for the upcoming issue.

Secret Link